משוררת, מתרגמת ועורכת
נולדה והתחנכה בסנט פטרבורג, רוסיה, שם למדה במכון לתיאטרון, למוזיקה ולקולנוע ופירסמה ארבעה ספרי שירה. ב-1985 החליטה לעלות לישראל, אך באותה העת לא היה אפשר לצאת לישראל מעיר הולדתה, והיא עברה להתגורר בריגה, לטביה, עם בעלה הסופר והצייר נקודא זינגר. לאחר כשלוש שנים הגיעה ארצה והתיישבה בירושלים. סמוך לעלייתה החלה להיחשף לספרות העברית ולכתוב שירים בעברית. במקביל המשיכה בכתיבה ברוסית והחלה לתרגם שירה עברית עכשווית לרוסית. יזמה שיתופי פעולה שהפגישו משוררים רוסים ועבריים, ובשיתוף עם המתרגם פטר קריקסונוב והמשורר אמיר אור הנחתה את סדנת התרגום ""שיח משוררים"". כמו כן ערכה את האנתולוגיה הדו-לשונית "שיח משוררים" (1999).
ספר שיריה הראשון בעברית, "לחשוב: נהר" (הקיבוץ המאוחד, 2000), מתאפיין בשפה ובמצלול עשירים. הוא עוסק בחוויות של בדידות, זרות וזהות. את הספר, שנכתב תחילה ברוסית, תירגמה בעצמה, בשיתוף עם המשוררים אמיר אור, רות בלומרט, זלי גורביץ', מרדכי גלדמן, מרים נייגר-פליישמן ופטר קריקסונוב. הספר התקבל באהדה וזיכה את המשוררת בפרס טבע לשירה בפסטיבל השירה במטולה (2001).
תפישתה את התרבות הרוסית כחלק בלתי נפרד מההווי והנוף הישראליים, ופעולתה לקידום הקשרים בין שתי התרבויות, הביאו אותה ב-2001 לייסד ולערוך, בשיתוף עם נקודא זינגר, את כתב העת הדו-לשוני "נקודתיים". בכתב העת, שבלט בעושרו התרבותי, פורסמו שירה עברית לצד שירה רוסית ותרגומים של משוררים וסופרים מערביים. הוא זכה לפופולריות אך נסגר ב-2002 בשל חוסר תקציב.
ב-2002 פירסמה את ספר שיריה השני, "שירים עיוורים". הספר ממשיך מבחינה תמטית את ספרה הראשון ומוסיף עליו. ניכרים בו גם עיסוק בחוויות של הגירה, געגועים למולדת הישנה, ועיסוק ביחסים המורכבים שבין התרבות העברית לרוסית. גם הספר הזה זכה לתגובות אוהדות והקנה לה הכרה בקרב ציבור קוראי השירה העברית. ב-2006 ראה אור ספר שיריה "צורף מקרים". הוא מחולק לארבעה חלקים, ועיקרו שירה אינטרוספקטיבית וקיומית, הכוללת מוטיבים מנוגדים של זיכרון, שכחה, שתיקה ודיבור ונבחנים בו, בלשון פיגורטיבית דשנה, היחסים שבין הריאליסטי לפנטסטי ובין הקיים לאפשרי, למקרי ולאין.
בשירתה מצליחה זינגר לשלב בין עיסוקה בחוויות העלייה, בנטישת המולדת ובהסתגלות למקום ולשפה חדשים, לבין התעקשותה על שפת האם והתרבות הרוסית, הנוכחת בכל מפעלה הספרותי – ספרי שיריה, מסותיה ושיתופי הפעולה הרוסיים-עבריים שיצרה – כפרקי זיכרון חיוניים וכהוויה מכוננת.
השתתפה בפסטיבלים רבים לשירה בארץ ובעולם, שיריה תורגמו לשפות שונות, בהן אנגלית, יידיש וגרוזינית. היא עוסקת גם בצילום ובאיור, ויצירותיה הוצגו בתערוכות אחדות בישראל. זכתה בפרס שר הקליטה לכותבים בשפות זרות (1996) ובפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (2004).

וייכרט, רפי. "פעימת הלב הרוסי". "מעריב" ספרות וספרים. 9.7.1999. 29; לאור, יצחק. "גדול דומה יותר לאמת מאשר קטן". "הארץ" תרבות וספרות. 6.11.1998. ב'15; שחל, יובל. "מוסקווה על ההדסון? סנקט-פטרבורג על הירקון". "הארץ" ספרים. 1.11.2000. 11; קלדרון, נסים. "להיתקל בעברית, אבל ברכות". "מעריב" ספרות. 14.3.2003. 25.

מי-טל נדלר