סופר
נולד בפרבר פראגה, ורשה. למד בחדרים ובישיבות ואף הוסמך לרבנות. מנעוריו עסק בהוראה בערים שונות בפולין. בתוך כך השתלם בקורסים הפדגוגיים בגרודנה וב-1910 הוסמך להוראה. ב-1905 החל לפרסם סיפורים, תחילה בעיתון "הזמן" בווילנה בחסות העורך ישעיהו ברשדסקי, ולאחר מכן באכסניות נוספות ("המעורר" של ברנר, "רשפים" ו"ספרות" של פרישמן, "השילוח" ועוד). ב-1913 התיישב בוורשה והתפרנס מהוראה בגימנסיות מקומיות. באותה השנה הופיע ספרו הראשון ("ציורים וסיפורים", א-ב, 1914-1913, ורשה: חברת אחיספר). ב-1920 ניסה לעלות לארץ, ישב בזכרון יעקב וניהל את בית הספר בשפיה, אולם אחרי כשנה חזר מאוכזב לוורשה. בשנים הבאות היה בעל תפקיד מרכזי בחיי ה"ספרות" העברית בפולין: סייע בידו של אליעזר שטיינמן בעריכת הירחון "קולות" (1924-1923), ערך עם מלכיאל לוסטרניק ובר פומרנץ את הירחון "ראשית" (1934-1932), ייסד את "אגודת הסופרים והעיתונאים העברים בפולין" ועמד בראשה בשנים 1934-1929, ועוד. ב-1934 עלה ארצה בשנית, השתקע במושבה תל מונד ולימד בבית הספר המקומי עד פרישתו לגמלאות ב-1949. לאחר מכן התמסר לכתיבה.
יצירתו כוללת כעשרים כרכי פרוזה, בתוכם רומנים, קבצים של סיפורים קצרים ונובלות, רשימות ופרקי זיכרונות. יצירתו ריאליסטית מובהקת, לעיתים על גבול הכרוניקה או התיעוד החברתי, והיא ניזונה באופן ישיר מן הרשמים שצבר בכל תחנות חייו – ילדותו רבת-התלאות בוורשה, חייו כמורה בערי פולין, תקופת עלייתו הראשונה לארץ ישראל, חוויותיו בפולין בין שתי מלחמות העולם, החיים בתל מונד משנות השלושים ואילך. בסיפוריו הקצרים ניכרים יסודות פתטיים ומלודרמטיים, ורבים מהם נוטים לעצב מצבים מזעזעים ומשברים המתחוללים בחייהם של פשוטי עם למיניהם, ומכוונים לעורר בקורא תגובה סנטימנטלית. הרומנים שלו פורשים יריעות חיים מקיפות ומציגים את גיבוריהם על רקע של הווי המתואר לפרטי פרטיו ובתוך מציאות היסטורית רחבה בגולה ובארץ. ספיגתו מן ה"ספרות" העברית בת זמנו ניכרת בתערובת המגוונת של ההשפעות המבצבצות בכתיבתו, החל במנדלי, ברשדסקי, בן-אביגדור ופרץ ועד פייארברג, גנסין ושופמן. במיטב סיפוריו הקצרים מסתמן יסוד צ'כובי מובהק, וזאת בעיצוב האירוני הרב-משמעי של מצבים אנושיים מורכבים.
מספריו: "בית ורחוב" (1931) – סיפורים מן החיים בוורשה; "בדרכים אבלות" (1942) – פרקי ילדות ונעורים; "אשר עבר" (א-ג, 1956-1950) – כינוס מקיף של סיפוריו הקצרים; "אדם באהלו" (1955) – רשימות יומן ופרקי זכרונות "ספרות"יים; "אחד מהם" (1963) – קורותיו של צבר צעיר, בן לאנשי העלייה השלישית, עד נפילתו במלחמת העצמאות; "צעירים בדורם" (1968) – לבטי נוער יהודי בפולין ב"ראשית" המאה העשרים; "בתוך עמי" (1971) – סיפורים בהשראת החיים בתל מונד. כמו כן ערך את הספר "הם הלכו" (1956) – קובץ זיכרון לנופלים מתל מונד ומסביבתה. ב-1966 החל לכנס מבחר מקיף מתוך כתביו בעריכה חדשה. מפעל זה נמשך אחרי מותו והניב שבעה כרכים שהופיעו עד 1975.
נכדתו היא חוקרת ה"ספרות" נורית גרץ.

אסתרין, אליעזר (עורך). "צבי זבולון ויינברג: קובץ מוקדש לזכרו". תל אביב: הוועד הציבורי להוצאת כתבי צ. ז. ויינברג. 1978; גרץ, נורית ודבורה גרץ. "אל מה שנמוג". תל אביב: עם עובד. 1997; קשת, ישורון. "סיפורי צ. ז. ויינברג". "הבדלות". תל אביב: אגודת הסופרים ליד דביר. 1962. 288-275; שקד, גרשון. "צ. ז. ויינברג ומ. סיקו". "הסיפורת העברית 1980-1880" א'. תל אביב: הקיבוץ המאוחד וכתר. 1977. 327-316.

אבנר הולצמן