משורר, מתרגם ועורך
נולד בשכונת רמת אביב, תל אביב. בשנים 1992-1986 למד לתואר ראשון ושני בחוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. לימד ספרות במוסדות שונים, בהם תיכון "עירוני ד"' בתל אביב, התוכניות לכתיבה יוצרת באוניברסיטאות תל אביב ובן-גוריון ומכללת "אורנים". עוד בימיו כסטודנט החל לפרסם מאמרי ביקורת בכתבי עת שונים (ואף שימש עורך משנה של כתב העת "עכשיו") ובעיתונות היומית (בייחוד במוסף הספרות של "מעריב"). ב-1997 הקים את הוצאת קשב לשירה עם המשוררים גיורא לשם ומשה דור, ומאז הוא משמש כבעליה וכעורכה הראשי. ב-2011 התמנה לפרופסור במסלול היצירתי, בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. משנת 2015 מכהן כראש ועדת מקצוע הספרות במשרד החינוך.
וייכרט הוא משורר פורה, שבאמתחתו תשעה-עשר ספרי שירה, וספר פרוזה שירית. ספרי שיריו הראשונים עוסקים בשיבתו האודיסיאית של משורר בוגר אל "ממלכת הרגעים" האבודה שלו; אל רחובותיה הראשיים ופינותיה הצדדיות של שכונת ילדותו (זהו נושאו המרכזי של הספר "מבט חוזר", 2002), אל נופים תל-אביביים שהיו ואינם עוד ואל משוררים ואמנים שיצירתם וידידותם ליווהו לאורך שנים ארוכות. הספר "בשנה הראשונה לחייךְ" (2007), העוסק בהולדת בתו דר (תמה ששבה והופיעה גם בספרים הבאים, כגון "שירים לדר", 2009), סימן שינוי מהותי בעולמו. אל מה שהוצג לפנים כחרדת מוות משתקת או כהתרפקות אלגית על עובדת כיליונו הבלתי-נמנע של החי נוספה כעת נימה ברורה של היאחזות בחיים: "הַבֹּקֶר שָׁמַעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה אֶת פְּעִימוֹת לִבְּךָ./ […] פִּתְאֹם אֲנִי פּוֹעֵם לְקִצְבְּךָ:/ רוצֶה לִחְיוֹת רוֹצֶה לִחְיוֹת רוֹצֶה לִחְיוֹת. הוֹ שִׂמְחָה!דַּע נִקֻּדַהּ
ב-2012 יצא ספר שיריו "בקווים דקים", העוסק בפרֵדות, בארספואטיקה ובבתו דר. בשש השנים האחרונות פירסם וייכרט אחד-עשר ספרי שירה, ובהם הוא מפתח את תמות היסוד של שירתו, ובהן ההורות, הבדידות, יפי העולם, והחיים שאחרי המוות. ספרו האחרון הוא יפו, נגוהות (הוצאת מטען, 2017).
ב-1993 ראה אור הספר "אטלנטיס", מבחר ראשון בעברית של שירת ויסלבה שימבורסקה – לימים, כלת פרס נובל לספרות – בתרגומו של וייכרט, שהוסיף ותירגם רבים משיריה (מבחר שיריה המקיף "בשבח החלומות" ראה אור ב-2004) ואף שקד על תרגום רשימותיה, שאחדות מהן כונסו בספר "קריאת רשות" (2005). באחרית הדבר שצירף לספר זה הצביע על הספרותיות "הלא כפייתית" של שימבורסקה, על תבונתה "הלא מעיקה" ועל "מאגיית המלים הלא מתחכמת" המאפיינת את שפתה השירית. דומה שתכונות אלה חילחלו אל עולמו השירי. מראשית דרכו ניכרה דבקותו בלשון ישירה ופשוטה, שכן רק זו ראויה, לשיטתו, לעסוק בשאלות הקיום הגדולות, בעולם שידע את זוועות המאה העשרים; לשון שתדע לא להגזים בערכם של דברים ולא להמעיט בחשיבותם.
תירגם גם משירתם של אווה ליפסקה, תדאוש רוז'ביץ' ואחרים, ולכל אורך שנות פעילותו הספרותית הקפיד לפרסם בכתבי עת שונים תרגומים מפולנית ומאנגלית. בכל אלה בלטה תפישה שגם לה יימצאו הדים בעולמה של שימבורסקה, ולפיה השירה היא כורח קיומי, פשוטו כמשמעו. דומה שתפישה זו ניצבה גם בבסיס המפעל המו"לי של הוצאת קשב לשירה.
זכה, בין השאר, בפרס ראש הממשלה ליוצרים (2003), בפרס שר התרבות, המדע והספורט (2007; על עריכת קשב לשירה), בפרס יהודה עמיחי לשירה עברית (2013), בפרס רמת גן לספרות (2013), וב"צלב הזהב", שהוענק לו על ידי נשיא פולין לך קצ'ינסקי (2008; על תרגומיו מפולנית).

הולנדר, אורי. "העולם בפנס קסם". "מאזניים" ע"ו (5). 2002. 64-63; חלפי, רחל. "טקס חניכה לקראת האבהות". "משיב הרוח" כ"ג. קיץ 2007. 43-39; סומק, רוני. "על נדנדת העולם". "עתון 77" 292. יולי-אוגוסט 2004. 6.

אורי הולנדר