סופר, מסאי ומשורר בשפת היידיש
נולד בוורשה, גדל והתחנך בבית יהודי מסורתי ולמד לימודי קודש מסודרים. השלים את לימודי הרפואה שלו בוורשה ועבד שם במרפאה לבריאות הנפש, ולימים גם ניהל אותה. בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלט לברית המועצות, שם הוגלה למחנה עבודה בצפון הרחוק. על בסיס חוויותיו במחנה זה כתב את הרומן "בנשיה הלבנה" (מהדורה עברית, 1972). שהה בברית המועצות עד סוף המלחמה ושב בסיומה לפולין. ב-1948 היגר לצרפת והשתקע בפריז. ב-1951 עלה לישראל והשתקע ביפו. בארץ המשיך בפעילותו הספרותית ואף זכה לכך שכמה מספריו יתורגמו לעברית בידי מתרגמים מצוינים. פירסם שירים, סיפורים, מסות ספרותיות ופיליטונים בכתבי עת יהודיים בפולין, בצרפת ובישראל. זכה בפרס איציק מאנגר ליוצרי יידיש ב-1971.
עיקר מפעלו הספרותי הוא בשיקוף ספרותי של יהדות ורשה החסידית שבה צמח. בכמה יצירות עם רכיבים אוטוביוגרפיים – שני רומנים רחבי יריעה ("חצר בפוקורנה", 1977; "חצר במוראנוב", 1968), נובלות ("ר' תנחום", 1966; "ר' זלמן", 1960) וסיפורים ("ר' פישל'ה", "ר' נפתלי") – העלה גלריה עשירה של דמויות ומרקמי חיים הלקוחים מעולם זה ונטועים בו. סגנונו – ריאליזם יידי דשן עתיר תיאורים, לעתים קרוב אל הגרוטסקי אבל לא נטול הזדהות, הבנה וחמלה. התיאורים העשירים של הממד הפיזי של העולם המתואר – הריהוט, המאכלים, המלבושים ומתארי הגוף וכו' – שלובים בהבחנות פסיכולוגיות דקות ובהארות עזות של העולם הרוחני ושל המערכת האידיאולוגית הנמצאת בעימות קשה עם רוחות הזמן המשתנות. הופר נמנע מנפילה במלכודת של ייצוגים סטריאוטיפיים וסיווגים קוטביים. דמויותיו מורכבות ומעוררות הזדהות מעצם אנושיותן, התחבטויותיהן והתמודדותן עם עולמן היצרי, המתואר באיפוק.
הן הרומנים מחיי ורשה החסידית והן הרומן מחיי מחנה העבודה, השייך לז'אנר ספרות מחנות העבודה והגולאגים, הם מימושים משובחים של הריאליזם היידי המודרני.
שירתו כוללת שני מחזורי שירה, שיצאו לאור בקובץ אחד ב-1976: מחזור "שירי לילה" – שירי קינה עגומים, אפלוליים-מאופקים על משפחתו ועיירתו בשואה, שנכתב בפולין ובפריז בשנים 1949-1947; ומחזור "שירי בית החולים" – אשכול שירים מפוכח, נוגה, המבוסס על שהייתו בעת מחלתו בבית החולים דונולו ביפו, מיטלטל בין תשוקת החיים ויופיים לבין הכיליון המתקרב.

סגל, יוסף. "על ספרו של יחיאל הופר, 'איציק מאנגר – מסות עברית ויידיש"'. "מאזניים" נ"ב (2). 1981; צמח, שלמה. "אודות יחיאל הופר". "היה היו יהודים בווארשה". תל אביב: ה' לייוויק-פארלאג. 1986. 16-9.

גידי נבו