סופר, מסאי, עורך
נולד ב-1939 ברומניה, שם חיו הוא ומשפחתו תחת השלטון הנאצי עד 1944. עלה לארץ ב-1951. בעל תואר ראשון ושני מאוניברסיטת תל-אביב ובעל תואר דוקטור לספרות עברית מאוניברסיטת בר-אילן. היה עובד משרד החינוך, ובתפקידו האחרון מפקח כולל על בתי ספר על-יסודיים.
פרסם עשרות ספרים. ערך ספרים, סדרות ואסופות. ספריו העיוניים עוררו פולמוסים חריפים בשל עימותיו עם דעות וערכים השייכים לקונצנזוס. כך עיוניו בתנ"ך (בספרו "התנ"ך, כף החובה", 1986) התוקפים את המסרים המקובלים של המקרא, וכך עיוניו שעניינם בחירת עם ישראל, תורת הגמול ועוד. מתח ביקורת חריפה על יצירותיו של ש"י עגנון, ועל המסרים שלהן (בספרו "עגנון ללא מסווה", 1991), ועל דעותיו של ישעיהו ליבוביץ (בספרו "אמונה משלו, היהודי החילוני ומשנתו של ליבוביץ", 1993). נושאים אחרים בספריו, שדיוניו בהם עוררו פולמוסים: המקופחים "המקצועיים" בישראל (בספרו "עסקני הקיפוח, שיח של גזענות והסתה", 2000), הפמיניזם המיליטנטי (בספרו "שיחת גברים על נשים", 2004), ועוד.
הסיפורת שלו מתארת בעיקר את חיי יהודי רומניה ופולין בעת מלחמת העולם השנייה. סגנונו ריאליסטי, ללא אלמנטים סימבוליים ומיסטיים. כתב גם ספרי ילדים ונוער.
עוד מספריו: עיון – "אדיפוס ואבשלום" (1996); "שיחות עם חוזר בתשובה" (1999); "עטי העת, שיחות עם 28 סופרים" (2007). סיפורת – "הנדר" (1986); "האב קובלסקי" (1990); "קרנטינה בקונסטנצה" (2007); הפרומושיקאים (2014). ערך את "לקסיקון היסטורי של הסופרים העברים מאז תש"ח, 1948", 2002). זכה בפרס החברה לחקר המקרא ע"ש יוסף ברסלבי (1978), בפרס מפעל חיים מטעם ארגון המורים (2016), ופעמיים בפרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם, על ספריו שחזורים (2007) והפרומושיקאים (2012).

סומק, רוני. "בדם ואש יהודה". "במחנה". 18.6.1987. 47; בן-מרדכי, יצחק. "בכל אשם עגנון". "ידיעות אחרונות" ספרות. 10.2.1992. 23; ליבוביץ, ישעיהו. "מאמרו של משה גרנות – ספרות, דת ופוליטיקה". "מאזניים" ס"ו (10). ספטמבר-אוקטובר 1992. 37; מיכאל, סמי. "את שורטת לי את הלב". "החוויה הישראלית". אור יהודה: ספרית מעריב. 2001. 121-127.
זיסי סתוי