עורך ומסאי
נולד בגרודנו, פולין. עלה ארצה ב-1934. ממייסדי קיבוץ משגב עם. שירת ב"הגנה" ובפלמ"ח. למד באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות ופילוסופיה. ערך את כתב העת לענייני תיאטרון "במה" והקים את הארכיון והמוזיאון לתיאטרון, הקשור כיום לאוניברסיטה העברית. המוזיאון מתמחה בתיאטרון העברי, הישראלי והיידי. לאחר מותו נקרא המוזיאון על שמו.
כתב העת "במה", שאותו ערך בשנים 1982-1959 ועמו היה מזוהה, הופיע בקביעות ושיקף הן את הפעילות התיאטרונית בארץ והן את המגמות התיאטרוניות המתחדשות בעולם. גור פירסם ב"במה" מסות רבות על התיאטרון הישראלי והעולמי, על שחקנים, הצגות ותרבות בכלל. על תפישת עולמו כעורך ניתן ללמוד מדברים שכתב בספרו "נופי ספרות ותרבות" (1970): "כתב-עת תרבותי צריך […] להיות ער וקשוב לכל רחש יצירתי חדש, ועם זאת לאצור בתוכו גם את נכסי העבר" (307). את מסותיו כינס בספרים אחדים. בהם: "התיאטרון העברי – ציוני דרך" (1958); "פנקס תיאטרוני" (1961); "פרקי המחזה המקורי בישראל" (1982).
במסותיו מתגלה גור כמעריץ של יוסף חיים ברנר. לא אחת משמשות יצירותיו של ברנר כאמת מידה להערכת יצירות אחרות, בעיקר מבחינת מטענן המוסרי והחברתי. אגב כתיבתו על אנשי תיאטרון והצגות מתגלות עמדותיו הערכיות והפואטיות, כגון קביעתו שתכונתו העיקרית של ברכט היתה אנרכיזם מרדני, או הקביעה שהמלודרמה מקובלת, בין השאר, על מדינאים החסרים כל יחס לספרות יפה ועל קומיסרים וולגריים.

סדן, דב. "על ישראל גור ועמו". "במה" 93. 1982. 3-8; סנה, שלמה. "עוד נבוא חשבון". "במה" 96-95. 1983. 38-39.

יצחק בן-מרדכי