משורר, עורך ופזמונאי
נולד בעיר תעיז בתימן, עירו של רבי שלום שבזי. לאחר עלייתו לארץ ישראל הצטרף לאצ"ל. השתתף בפעולות המחתרת ותרם להגנת היישוב לפני הקמת המדינה.
החל את דרכו כמשורר בסוף שנות השישים של המאה העשרים. פירסם חמישה ספרי שירה: "בטלית קרועה" )אוגדן, 1963); "ימים של אהבה" (1967); "הרוגי מלכות" (1968); "באצבע גלויה" (1972), ו"לפני שיהיה מאוחר" (1976). שיריו ממזגים בין הלאומי לפרטי. בשירים שבהם עסק במאבקי האומה ביטא את תחושות השליחות והנאמנות למולדת. שירי ספרו הרביעי, "הרוגי מלכות", הוקדשו לזכרם של עולי הגרדום, לוחמי האצ"ל והלח"י שנשפטו ונידונו למוות בתלייה על ידי בתי דין צבאיים בריטיים ובית דין מצרי. בשירי ספרו "באצבע גלויה", שיצא לאור כשנה לפני מלחמת יום הכיפורים, חזה את פרוץ המלחמה והתייחס להיבטיה הביטחוניים, החברתיים והמדיניים. לצד השירים הללו כתב שירי אהבה ושירים אוטוביוגרפיים, שעסקו בקורותיו, תיארו דמויות מקרב בני משפחתו וגוללו את עלייתו לארץ ישראל ואת חייו בה. סגנונו הפיוטי שואב מן המקורות העבריים וממסורת הפיוט היהודית-התימנית.
ערך ספרי שירה של משוררים צעירים (סימה עומרד, יצחק סבר, ציון בן רצון להט ואחרים). כמו כן, ערך אנתולוגיות לשירה מקורית ולשירת משוררי עם, ואת לקט נבחרי "הגות" (1988), הכולל טקסטים שהשתתפו בתחרות הכתיבה של "הגות", הסטודיו האתגרי לספרות, חברה ואמנות.
כתב פזמונים המהווים נדבך משמעותי בזמר העברי. חלקם הוקדשו ללוחמים במאבקי האומה, אחרים מתארים הווי ארץ-ישראלי וישראלי ומבטאים ערכים לאומיים-ציוניים מובהקים. מפזמוניו: "רבקה ושמעון", "בערבות לכיש", "אליהו גיבור ישראל", שהוקדש לזכרו של אלי כהן, "שיר ההלך הבודד" והשיר "נעמה", שזכה בפסטיבל "למנצח שיר מזמור" ב-1961.
חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2003.

דנה בן זקן