סופרת
נולדה בחיפה למשפחה חרדית. התחנכה בבתי הספר של רשת "בית יעקב", והמשיכה ללימודים אקדמיים במכללת ירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן. בעלת תואר שני ביהדות ממכון "שכטר" בירושלים. לימדה תנ"ך וכתבה תוכניות לימודים לבתי הספר, מרצה בנושאים הקשורים בספרות וביהדות במסגרות שונות.
ב-1999 הקימה במסגרת הוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות" את הסדרה "יהדות כאן ועכשיו", שמטרתה היתה להנגיש נושאים של זהות ותרבות יהודית לציבור הרחב. מעורבת בנושאים ציבוריים שונים, בין השאר ב"יוזמת ז'נבה" לניסוח הסכם קבע ישראלי-פלסטיני.
ב-1996 התפרסם לראשונה סיפור שכתבה בשם "מאדים" בכתב העת "אלפיים". ב-1997 יצא לאור ספרה הראשון "גמר טוב" (הקיבוץ המאוחד) העוסק בהתפרקות נישואיהם של זוג, בני דודים שגדלו בחברה החרדית, ובביוגרפיה המשפחתית שהובילה לנישואין ולהתפרקותם. ספריה הבאים "הגר" (1998) ו"לכבות את האהבה" (2001), עסקו גם הם בחברה הדתית, ואילו בספריה הבאים "גרעינים לבנים" ו"וידוי" גוללה סיפורים היסטוריים יהודיים-ישראליים, לא בהכרח דתיים.
ספרה "מלכים ג'" (2008) הוא רומן מקראי, המתאר את המתרחש בממלכת ישראל במקביל להתרחשויות המתוארות במקרא (אשר מתמקד בנעשה בממלכת יהודה). הספר "שבע אמהות" (2010) עוסק גם הוא בדמויות תנ"כיות, ובו ברנדס מנסה לשפוך אור על שבע דמויות נשים מקראיות, (חלקן מרכזיות כרות או מרים הנביאה וחלקן עלומות כמעט לחלוטין וחסרות שם כמו בתו של לוט או בת פרעה) באמצעות ניתוח אישי שלה של הטקסט התנ"כי ושל מדרשי חז"ל. ב-2012 יצא ספרה, "הפרדס של עקיבא", רומן היסטורי הנסמך על מקורות מדרשיים, ומתמקד בדמותו רבת-הפנים של רבי עקיבא ובמקומו בקורותיו של עם ישראל. ב-2014 פרסמה את הספר "היהדות שלא הכרנו", שבו הפגישה ברנדס בין סוגיות שמטרידות את החברה הישראלית (כמו הומוסקסואליות, הפלות ועישון קנאביס) לזרמים שונים (שחלקם פחות מוכרים) במחשבה היהודית. ב-2018 יצא לאור ספרה "אדל", רומן שמספר את סיפורו של הבעל שם טוב והמהפכה שהוא חולל ביהדות מבעד לעיניו של אדל אשתו של הרב הידוע. ב-2021 יצא לאור ספרה האחרון עד כה, "כשאלוהים היה צעיר".
בספריה, שרובם היו לרבי מכר, היא מרבה לעסוק בעולם הדתי והחרדי שאותם עזבה בצעירותה. לעתים משוקע בכתיבתה לעג קל לדמויות המייצר אירוניה, החושפת את הביקורת שלה על החברה הדתית. היא מרבה להשתמש בסיטואציות ובדמויות היסטוריות, ולשזור זה בזה סיפורים מתקופות שונות, לעתים קרובות באמצעות סיפורים משפחתיים המשתרעים על פני כמה דורות. לרבות מן הדמויות בספריה שמות סמליים, בעיקר שמות המקושרים לסיפורים מן המקרא. התנ"ך, התלמוד, המדרשים וש"י עגנון הם מקורות ההשראה וההשפעה העיקריים שלה.
בכל ספריה ובספריה שנכתבו על רקע מקראי ופוסט-מקראי בפרט, ניכרת אג'נדה ברורה. היא יוצרת סוגה ספרותית שיגאל שוורץ כינה אותה, בדבריו על גב הספר "שבע אמהות", "רומן מדרש מודרני", שכוונתה להשתמש ברומן ככלי הבעה עדכני, על מנת לפרק מוסכמות פרשניות עריצות של המסורת היהודית ולאפשר קריאה פתוחה ופלורליסטית יותר. הן בהקשר הלאומי-שושלתי ("מלכים ג'"), הן בהקשר המגדרי (שבע נשים) והן בהקשר התיאולוגי-פוליטי ("הפרדס של עקיבא").

בלבן, אברהם. "חזרה לאחור". "ידיעות אחרונות" מוסף שבת. 29.8.1997. 28; גלסנר, אריק. "ולמבקר יש "וידוי" משלו". "מעריב" שבת. 18.11.2005. 26; הופמן, חיה. "אהבה בהתנחלות". "ידיעות אחרונות" מוסף שבת. 2.2.2001 .27; ישראל, יעל. "אמא טובה אמא מכשפה". "עתון 77" 215. 1998. 215 .

אלירז שור