משורר, עורך ומתרגם
דור שלישי בארץ, נצר לשושלות רבנים. נולד בתל אביב ומתגורר בה. למד ב"גימנסיה הרצליה", ולאחר שירותו הצבאי גר בקיבוץ נחשון. עבד כרועה צאן, פועל בניין, כירולוג ומסעדן. בשנים 1977¬-1980 שהה בהולנד ובהודו והתמחה בטכניקות של טנטרה, רג'ניש, סופיות וזן בודהיזם. כשחזר לארץ הקים בירושלים קומונה רוחנית ומרכז למדיטציה ולתרפיה.
למד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה ולימודים קלאסיים לתואר בוגר, ומדע הדתות לתואר מוסמך. ב-1987 התפרסם ספר שיריו הראשון, אני מביט מעיני הקופים (מרתף 29 ליד עקד). במקביל פירסם מאמרים בכתבי עת ובעיתונות בנושאי חברה ואמנות, וכתב את הטור "קריאת שיר" במוסף הספרות של הארץ. ב-1990 ייסד (עם אירית סלע) את הליקון, כתב עת ועמותה לקידום שירה בישראל. מתרגם מאנגלית ומיוונית ועורך בהוצאת הספרים של הליקון. מרצה ומורה לכתיבה ולעריכה.
שירתו עוסקת בשאלות של קיום, חיים ומוות, באמצעות תנועה קבועה בין הקונקרטי למופשט. במרכז שירתו שתי חקירות מרכזיות, המאפיינות את צורת המחשבה היוונית הקלאסית: חקירת נקודות המגע בין התודעה האנושית לבין החומר הביולוגי, הגוף, בין ה"אנושי" ל"לא-אנושי"; וחקירת השפה, מעמדה האונטולוגי והאפיסטמולוגי, וכוחה לומר דבר – "דבר" כמילה, כעצם וכלוגוס. הוא משתמש בשירתו ביסודות מיתולוגיים ורליגיוזיים מן הקלאסיקה המערבית והמזרחית – בדומה למשוררים אחרים בני דורו (חביבה פדיה, חוה פנחס-כהן, בנימין שבילי) – ובמבנים של טקסטים יהודיים, חסידיים, נוצריים, זן בודהיסטיים ועוד. השימוש ביסודות תמטיים ומבניים קדומים מבקש להעמיד שירה אפית, שבה רצף המרחב-זמן מדגיש את כוחה הטרנסצנדנטי של השירה כדיבור פילוסופי, רחב, מתבונן.
פירסם עוד שישה ספרי שירה: פנים (1987); פדיון המת (1994); ככה (1995); שיר (1996); יום (1998); ומוזיאון הזמן (2007). שיר טאהירה (2001) הוא חיבור מיתולוגי-ספרותי הכתוב בפרוזה שקולה. חלק מספריו תורגמו לשפות אחרות, ושירים בודדים שלו ראו אור באנתולוגיות ברחבי העולם ביותר משלושים שפות. ב-2015 הוציא את הרומן הראשון שלו הממלכה, המבוסס על חייו של דוד המלך.
כעורך הוצאת הליקון פירסם את ספריהם של משוררים רבים, בהם חזי לסקלי, חדווה הרכבי, ישראל אלירז, רמי דיצני ואגי משעול. ערך והוציא לאור גם את הסדרות "שירה חדשה" (משיריהם של בוגרי כיתות השירה של הליקון), "שער לשירה חדשה" (משירי הפסטיבל היהודי-ערבי שמפיקה עמותת הליקון), וכן את "רשות היחיד". אנתולוגיות בעריכתו: דמויות (1993); אירוטיקה (1995); אובדן (1998); חי צומח דומם (2001); זרות (2002); כאן בארץ (2006) ועוד. תירגם חמישה ספרי שירה ופרוזה לעברית, בהם: הבשורה על פי תומא (מיוונית, 1992) ולטאה (מיפנית, עם אקיקו טקהשי, 1998).
על תרגומיו מן השירה היוונית העתיקה זכה בפרס כבוד לתרגום מטעם שר התרבות. פרסים נוספים: פרס ברנשטיין (1993), מלגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס בת ים (1997), ספר הכבוד של הפליאדות (מטעם פסטיבל סטרוגה, 2000). בעל תואר "חבר כבוד" של אוניברסיטת איווה (1994), המרכז היהודי-עברי, אוקספורד (2002) ובית היינריך בל, אירלנד (2005).
בפעילותו הציבורית בתחום השירה בישראל שימש בצוות ההיגוי של משכנות שאננים; במדור לספרות של משרד התרבות; בהנהלת "גנזים" ובהנהלת אגודת הסופרים. כיהן כיו"ר הוועדה למעמד היוצר והיצירה מטעם שר התרבות במסגרת "חזון 2000", וחיבר את הדוח על מדיניות התרבות בתחום הספרות העברית. הוא חבר-מייסד בוועד המנהל של רשת תוכניות הכתיבה האירופית, והמתאם הארצי של ארגון "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
ב-2005 הוסיף לשמו את שם המשפחה של הוריו, אביאל, שבו הוא משתמש בתפקידיו הרשמיים. את שיריו הוא מפרסם בשם אמיר אור.

דיקמן, עמינדב. "הלב והדמיון הספרותי". מאזניים ע"ו (2). 2002. 59¬-61; וייכרט, רפי. "מילים שמנסות ללכת בגדול". עכשיו 67¬-68. 2003. 311¬-315; סומק, רוני. "השיר וסימני המורס של הנפש". מאזניים ע"א (10). 1997. 40; קוסמן, אדמיאל. "שירה חכמה". מאזניים ע"ד (3). 1999. 59¬-60.

טל פרנקל