סופר, מחזאי ומתרגם
נולד בעיירה זווניגורודקה, פלך קייב, אוקראינה. קיבל חינוך מסורתי בחדר וספג מילדות גם את הספרות הרוסית. ב-1913 יצא לארץ ישראל כדי ללמוד בגימנסיה "הרצליה", ועשה כמעט שנה בתל אביב. בשובו לבית הוריו לחופשה בקיץ 1914 "נתקע" שם מחמת פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בשנות המלחמה התגורר בעיקר בייקטרינוסלב ובאלכסנדרובסק והחל לעסוק בפעילות ציונית. מכיוון שהתגלה כנואם מחונן, הרבה לנסוע בערי אוקראינה כתועמלן בשליחותן של אגודות ציוניות שונות. ביכורי כתיבתו – מסות וביקורת ספרות – פורסמו ב-1918 בכתבי העת העבריים ("השילוח", "העם"), עם חידוש הפעילות הספרותית העברית ברוסיה אחרי המהפכה.
ב-1920 עלה שנית לארץ ישראל. ב-1921 יצא בשליחות "הפועל הצעיר" להרצות במחנות "גדוד העבודה", שאנשיו עסקו אז בסלילת כביש חיפה-ג'דה. בתוך כך התקרב במיוחד לחבורה מאנשי "השומר הצעיר". משרכש את אמונם ביקש ממנו מנהיגם, מאיר יערי, לסייע להם לערוך ולהביא לדפוס את רשימות הווידוי האינטימיות שלהם, שנוצרו בהשראת ישיבתם המבודדת ב-1920 בביתניה-עילית. כך נוצר הקובץ "קהילייתנו" (1922) כספר קולקטיבי שהיה לאגדה. בהשפעת החוויה הזאת, שהטביעה בו חותם עמוק לכל חייו, פנה לעיבוד בדיוני של פרשת ביתניה, בדמות רומן רחב יריעה בשם "ימים ולילות" (1926, ספרית פועלים; מהדורות מתוקנות ב-1940 וב-1978). זו יצירת הפרוזה המשמעותית היחידה שחיבר, ואחריה פנה לכתיבת מחזות, ספרי הגות, זיכרונות, רשמי מסעות, וכן עסק בתרגום. ב-1922 החל לעבוד בקרן הקיימת לישראל, ועד 1952 עמד בראש מחלקת הנוער והתעמולה ויצא מטעמה לשליחויות רבות בארצות הגולה. לאחר שפרש מעבודתו התמסר ליצירתו הספרותית.
"ימים ולילות" הוכר כאחת מאבני היסוד של המודרניזם הארץ-ישראלי. סיפור המסגרת שלו מתעד את תהליך היכתבו, החל בעלייתו של הסופר אל "גבעת אריה" וכלה בהתבודדותו במטרה לשחזר את חוויותיו מן השהות בקרב קבוצת החלוצים, אחרי שעדויותיהם המקוריות הועלו באש. גוף הספר ועיקרו הוא תיאור שרשרת הדמויות על זיכרונותיהן, וידוייהן ובדידותן, וחשיפת חיי הצוותא של החבורה על טקסיה, פולחניה והמתחים המטלטלים אותה במהלך הכתיבה הקולקטיבית של ספר העדה. המחקרים הרבים שהוקדשו לספר התחקו אחר שורשיו במציאות ההיסטורית, עמדו על מקומו כרומן-הקיבוץ הראשון, חשפו את התבניות המיתיות הארכיטיפיות שביסודו (כולל מוטיבים נוצריים רבים), והראו את דרכי ההעצמה האקספרסיוניסטיות שננקטו בעיצובו. ביסטריצקי עצמו, שהרבה להתרפק על ימי כתיבתו של הרומן, הגדיר אותו במהדורתו האחרונה "הגדה על מיתוס העדה", כחלק מהשקפת העולם הכוללת שפיתח במהלך השנים, החותרת לחשוף את השורשים המיתיים הבראשיתיים שביסוד כל צורת חיים אנושית.
מחזותיו נעים בין העצמה אקספרסיוניסטית לבין עיצוב ריאליסטי, שהתגבר בנוסחים המאוחרים. הם עוסקים במאבקים בין דמויות היסטוריות על רקע תקופתן, ומהווים כעין חקירה מתמשכת של הנושא המשיחי והתפרצויותיו בהיסטוריה היהודית, הנקלעת בין חיי גלות לכיסופי גאולה. שלושת הצמתים ההיסטוריים העיקריים שהעסיקו אותו הם הופעתו של ישו הנוצרי ושלהי תקופת בית שני ("יהודה איש קריות", 1930, ובנוסח מורחב בשם "ישוע הנוצרי", 1951; "בליל זה", 1934, ובנוסח מורחב בשם "ליל ירושלים", 1953; "ירושלים ורומי", 1939); הופעתו של "שבתי צבי" במאה השבע-עשרה ("שבתי צבי", 1931, ובנוסח שני ב-1936); וצמיחתו של הרצל לקראת ייעודו ("בסוד הולדת – הגדת הרצל", 1955). מחזות אלה ואחרים כונסו בעיבוד נוסף בשלושה כרכים ("חזיונות", 1960). כמה מהם הועלו על הבמה כבר בשנות השלושים.
כתיבתו התיעודית מבוססת על רשמיו מביקורים בקהילות שונות בארץ ובגולה, החל בחוברת "קרית ענבים" (1924) וכלה בספר מסעותיו בדרום-אמריקה ("קסמי יבשת", 1948). ספרי ההגות שלו ("חזון האדם", 1964; "בדרך אל החזון", 1974; "בסוד המיתוס", 1980) משלבים זיכרונות אישיים ופרקי וידוי עם דברי מסה וביקורת, בנוסח פתטי נסער שאינו רחוק מסגנונו הבלטריסטי. בין תרגומיו בולטים תרגום שלם מספרדית של "דון קיחוטה" לסרוונטס (1958), ומבחר משירי המשורר הצ'יליאני פבלו נרודה (1954).

גוברין, נורית. ""ימים ולילות" – ממרחק הימים". "מפתחות". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1978. 225-203; ירדני, גליה. "נתן ביסטריצקי". "ט"ז שיחות עם סופרים". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1961. 91-83; קשת, שולה. ""ימים ולילות"". "המחתרת הנפשית – על ראשית הרומן הקיבוצי". תל אביב: הקיבוץ המאוחד ומכון פורטר. 1995. 211-180.

אבנר הולצמן