שָמי (סַרְוִי) יצחק /// סופר /// נולד בחברון, הרשות הפלסטינית /// 1888 – 1949 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בחברון לאביו אליהו סרוי, סוחר טקסטיל דמשקאי, ולאמו רבקה לבית קסטל, בת למשפחה ספרדית מיוחסת מחברון. ראשית חינוכו ב"כותאב", החדר הספרדי, והמשכו בישיבת "שדי חמד" בחברון. בגיל שמונה-עשרה עזב את הישיבה ורכש השכלה בבית המדרש הגרמני למורים של חברת "עזרא" בירושלים, שבו התוודע לרעיונות ההשכלה והוסמך כמורה ב-1909. בירושלים נחשף לציונות בתיווכם של ש"י עגנון ויצחק בן-צבי, ומאוחר יותר אף זכה לתשומת לבו של דוד בן-גוריון, שהחשיב אותו למומחה בענייני התרבות הערבית. תחילה עסק בהוראה במזכרת בתיה, ולאחר מכן בדמשק ובבולגריה, שם שהה כשמונה שנים ונישא לאשתו הראשונה, פנינה גינגולד. ב-1919 חזר לחברון בלוויית אשתו ובנם הצעיר, ידידה (שמיר), והתמנה למזכיר היישוב היהודי בעיר, וכן לימד ערבית, ספרות והיסטוריה. לאחר פטירת אשתו נישא בשנית לשרה לבית קאליש. במסגרת תפקידו הזעיק את החיילים הבריטים להגן על היישוב בחברון מפני פרעות בזמן חגיגות נבי מוסא. ייתכן שפרט זה קשור ליצירתו המרכזית, הנובלה "נקמת האבות" (מצפה, 1927). שנה לפני מאורעות תרפ"ט עברה המשפחה מחברון לטבריה, ואף על פי שלא נכחו בפרעות, שמי הושפע עמוקות מהאירוע הרצחני. ב-1930 עבר לחיפה, ובה התגורר עד לפטירתו, אך העיר חברון נשארה בלב הווייתו, והוא אף תיכנן לכתוב רומן רחב יריעה על קורות הקהילה בה. שמו נקשר רבות בשמו של יהודה בורלא. השניים התיידדו בנעוריהם, עברו מסלול הכשרה דומה, ואף כתבו על החברה הערבית והיהודית-ספרדית, אולם ניכרים הבדלים גדולים בתפישת עולמם ובמשנתם הספרותית.
שמוֹש אמנון /// סופר /// נולד בחאלב, סוריה /// 1929 /// גיל: 95
ביוגרפיה
נולד בחאלב, סוריה, למשפחה שחייתה בעיר דורות רבים. בעקבות מות אבי המשפחה החליטה האם להגר לישראל, שבה כבר חי אחד מאחיו – המתרגם טוביה שמוש – והמשפחה התיישבה בתל אביב. למד בגימנסיה "הרצליה" וב-1946 התנדב לפלמ"ח. היה ממייסדי הקיבוץ מעין ברוך, שם חי שנים רבות. לימים תיאר את החיים בקיבוץ בעין נוסטלגית אך ביקורתית ("תמונות משני העולמות", 2011). לאחר שנים ארוכות של עבודה בקיבוץ ולימודים ב"בית ברל" ובאוניברסיטה העברית בירושלים, פנה להוראה וניהל את בית החינוך המשותף בעמק החולה.
שבבו שושנה /// סופרת /// נולדה בזכרון יעקב, ישראל /// 1910 – 1992 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בזכרון יעקב למשפחה שעלתה ארצה מפרס כשבעים שנה לפני כן והתיישבה בצפת. בתחילת המאה העשרים הוזמן אביה לשמש מורה לערבית בבית הספר בזכרון יעקב, ולכן הוריה עקרו לשם. סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר המקומי, והמשיכה בסמינר לוינסקי בתל אביב. מנעוריה ניסתה כוחה בכתיבה, וסיפורה הראשון, "כלבים לאור שלהבת", המבוסס על רשמיה ממאורעות תרפ"ט בצפת, פורסם בעיתון "הארץ" בדצמבר 1929. מאז נעשתה משתתפת תדירה בעיתונות הספרותית, וזכתה לעידודם של הסופרים אשר ברש ומשה סמילנסקי. עד 1942 פירסמה כארבעים סיפורים בבמות שהיו מזוהות עם החוגים ה"אזרחיים" ביישוב (בעיקר "הארץ", "בוסתנאי", "דואר היום" ו"הציוני הכללי"). נושאי סיפוריה נטולים מהווי היישוב הישן ומחיי המושבה גם יחד. ואולם את עיקר תשומת הלב משכו שני הרומנים שלה. הראשון בהם," מריה" (בימת קדם לספרות, 1932), מגולל פרשת חיים נפתלת של בת עשירים ערבייה-נוצרייה מחיפה המתאהבת בצעיר בן עניים, ולאחר שהיא הרה ויולדת בסתר דרכיהם נפרדות והיא פונה לחיי פרישות במנזר, אך גם שם לא מסתיימות תהפוכותיה הרומנטיות, ואלה מוליכות אותה אל סופה הטרגי. מהתגובות שעורר הרומן בלטה רשימת ביקורת זועמת של הסופר יהודה בורלא, שהיה מורה ומדריכה של שבבו בנעוריה, אך עתה פסל בחריפות את ספרה כרומן-משרתות ירוד ונפסד המושפע, לדעתו, מן הרומן הצרפתי הזול. רוחה של שבבו לא נפלה, וב-1942 פירסמה רומן שני, "אהבה בצפת", ריאליסטי ומורכב יותר מקודמו, המתאר את התמרדותה של בת למשפחה ספרדית נגד השידוך שהוריה הועידו לה, ואת מאבקה על מימוש אהבתה לגבר שבו חפצה. בשני הרומנים בלטו תיאורים ארוטיים נועזים בהרבה מן המקובל באותן שנים, שתרמו אף הם לדחיקתה של הסופרת אל השוליים הלגיטימיים-למחצה של הספרות היפה. ב-1942 נישאה שבבו והתיישבה בחיפה, ומסיבות שלא הובררו כל צורכן חדלה כליל לכתוב. רק בשנותיה האחרונות ניאותה להעלות על הכתב פרקי זיכרונות, ופירסמה סיפור קצר אחד ב-1984.
פרנקל נעמי /// סופרת ועורכת /// נולדה בברלין, גרמניה /// 1918 – 2009 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בברלין, גרמניה, למשפחה אמידה ומתבוללת. הורי סבה היו ממייסדי תעשיית הכותנה בגרמניה. בימי ביסמרק הקים סבה מפעל לברזל ולפלדה, שאותו ניהל אביה. בגיל חמש התייתמה מאמה וגודלה על ידי אביה, שהקפיד לחנכה על ברכי התרבות הגרמנית הקלאסית. לאחר מות אביה (1932), ועם עליית הנאצים לשלטון, העלה אותה האפוטרופוס שלה ארצה במסגרת "עליית הנוער" (1934). היא התחנכה בחוות הלימוד של רחל ינאית בירושלים. ב-1935 עברה לחברת הנוער בקיבוץ משמר העמק. בשנים 1947-1946 למדה היסטוריה יהודית וקבלה באוניברסיטה העברית בירושלים, ומשם עברה לקיבוץ הזורע. ב-1950 עברה לבית אלפא, שם נישאה לישראל רוזנצווייג (1956), הוגה דעות, מבקר ספרות ומחנך. בשנים 1960-1958 המשיכה את לימודי הקבלה בירושלים, היתה מקורבת לפרופ' גרשם שלום והשתתפה בקבוצות לימוד ייחודיות בהדרכתו. לאחר מות בעלה (1969) התגייסה לחיל הים וערכה את הפרסומים של חיל הים במשך שמונה שנים. במסגרת עבודתה ערכה את "קד"מ" (קיצור דיוני מטה) של חיל הים לאחר מלחמת יום הכיפורים.
סרי דן-בניה /// סופר /// נולד בירושלים, ישראל /// 1935 /// גיל: 89
ביוגרפיה
נולד בירושלים. בוגר לימודי ספרות עברית, אסלאם, שפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. עסק בהוראה בבתי ספר יסודיים ותיכוניים בירושלים. היה חבר "ההגנה" וראש המחלקה הערבית שלה בשנים 1946-1949. בשנים 1949-1950 שימש כמזכיר בשגרירות ישראל בארגנטינה ובאורוגוואי. ב-1951 התמנה למזכירו המדיני של שר החוץ משה שרת, ומ-1952 עד 1963 שימש כמזכירו המדיני של ראש הממשלה דוד בן-גוריון. שימש כחבר כנסת מטעם מפלגות מפא"י והעבודה בשנים 1965-1978 ובשנים 1984-1992. ב-1978 נבחר לנשיא המדינה החמישי של מדינת ישראל וכיהן בתפקיד זה עד 1983. עם תום כהונתו כנשיא מונה לתפקיד סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות בממשלת האחדות הלאומית. כיום משמש כיו"ר וכנשיא כבוד של כמה גופים ציבוריים, בהם הרשות הלאומית לתרבות הלדינו והאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.
מתתיהו מרגלית /// משוררת, חוקרת שירה ותרבות לדינו /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1935 /// גיל: 89
ישי אורציון /// סופר ומורה /// נולד בירושלים, ישראל /// 1936 – 2013 /// גיל
יהושע (רז) בן-ציון /// סופר, חוקר ועורך /// נולד בירושלים, ישראל /// 1936 /// גיל: 88
ביוגרפיה
נולד בירושלים. אביו, רפאל יהושע-רז, עלה מאפגניסטן ונודע בירושלים כמספר עממי וכאחד ממורי הדרך הראשונים, שהובילו עולי רגל בשבילי הארץ על סוסים ופרדות. אמו, בת למשפחת אלקלעי מהיישוב הספרדי הישן בירושלים. בעל תואר ראשון במדעי היהדות ותואר שני בסוציולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, דמוגרפיה ולימודי אסיה ואפריקה. תחום התמחותו הוא היהודים באיראן, באפגניסטן ובמרכז-אסיה. כיהן כמנכ"ל הוצאת מאגנס של האוניברסיטה העברית בירושלים וכעורך ראשי שלה, ומילא שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים. בין השאר, יצא בשליחות מטעם בית הספרים הלאומי והעלה לארץ ספרים וכתבי יד של יהודי מרכז-אסיה. כמו כן שימש כחוקר וכמרצה אורח במכונים ובמוסדות חינוך ותרבות בארץ ובחו"ל. כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בירושלים וכחבר ועד אגודת הסופרים העבריים, מנכ"ל זמני של אגודת הסופרים ועורך (שותף) של ירושלים – מאסף ל"דבר"י ספרות.
