עברון-ועקנין לי /// סופרת, משוררת ומתרגמת /// נולדה בישראל /// 1975 /// גיל: 50
ביוגרפיה
בתם של רם ועדנה עברון, איש הרדיו והטלוויזיה והעיתונאית ואשת הרדיו. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ובלימודים כלליים מהאוניברסיטה העברית ב"ירושלים". כתבה ביקורות תיאטרון בעיתון "ירושלים" וביקורות ספרות בעיתון "מעריב". פירסמה ארבעה ספרי ילדים, ספר שירה: "עד תפארת חיזורנו" (גוונים, 1999) וקובץ סיפורים: "התעוררות" (1999). כמו כן פירסמה שירים וסיפורים בכתבי העת "עתון 77", "זוטא", "אֵב" ואחרים. תירגמה כמה ספרים לילדים ולנוער, רומנים וספרי עיון, וכן כתבה ותירגמה תסכיתי רדיו ששודרו ב"קול ישראל". הצגת הילדים "התרנגול" שכתבה הועלתה בתיאטרון "מראה" (2010).
סתוי (זסטבקר) זיסי /// עורך ספרותי /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1939 /// גיל: 86
ביוגרפיה
נולד בתל אביב להורים שעלו בשנות השלושים מפולין. אמו נשאה עמה סודות שעיצבו את חיי המשפחה ונחשפו בספרו "יד ענוגה" (2008). גדל בצפון הישן של תל אביב ובגיל שש-עשרה פירסם רשימה ראשונה בכתב העת התיכוני-חתרני "געשוש". את שירותו הצבאי עשה בחיל השריון בסיני, נלחם במלחמת יום הכיפורים בקרב הפריצה ברמת הגולן ולימים כתב על פלוגת הטנקים שלו בסיפור "הפלוגה המתה" שנכלל בקובץ "מקום של אושר" (2000).
ביוגרפיה
נולדה במעברה עקיר, לימים קריית עקרון ומזכרת בתיה. בת להורים יוצאי לוב. החלה ללמוד בפנימיית "בויאר" הירושלמית (לדבריה "על תקן המזרחית"), אך עזבה במהלך התיכון. התראיינה בנושא זה בסרטו של אמיר גרא "ילדי הצוללת" (1998). בתקופת שירותה בצה"ל היתה כתבת בעיתון "במחנה". בוגרת המחלקה לקולנוע של בית הספר "בית צבי" ברמת גן וסיימה תואר שני בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. אוצרת ומבקרת אמנות.
סיון (בומשטיין) אריה /// משורר וסופר /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1929 – 2015 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בתל אביב. אביו, חיים בומשטיין, עלה מרוסיה הלבנה עם משפחתו ב-1920 במסגרת "גדוד העבודה" ועבד כמנהל חשבונות בהוצאת מוריה ומאוחר יותר ב"קרן היסוד". האם, סוניה לבית סורקין, עלתה עם אמה, הרבנית ריטוב, לירושלים. מאוחר יותר עברה לתל אביב וטיפלה באחד העם בשנותיו האחרונות. בין הוריו של סיון הוסכם שעם הילד י"דבר"ו רק עברית.
ביוגרפיה
נולד בבגדאד. עלה לארץ ב-1951. בעל תואר ראשון בהיסטוריה ובלשון עברית מאוניברסיטת תל אביב (1961), תואר שני בלשון עברית ובבלשנות שמית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר דוקטור על הרומנים של נגיב מחפוז מאוקספורד (1968). חתן פרס ארברי (ע"ש החוקר הדגול A. J. Arberry) מאוניברסיטת קיימברידג' (1981) על מחקר שערך על המשורר הלבנוני אליאס אבו שבכה, חתן פרס ישראל למזרחנות לשנת 2005 וחתן פרס אמ"ת לשנת 2008.
סויסה אלברט /// סופר /// נולד בקזבלנקה, מרוקו /// 1959 /// גיל: 66
ביוגרפיה
סופר נולד בקזבלנקה, מרוקו. ב-1963, בהיותו בן ארבע, עלה עם משפחתו לישראל והתגורר בשכונת עיר גנים בירושלים. בשנים 1965-1977 למד במוסדות החינוך של חב"ד ובתיכון ממלכתי-דתי. לאחר סיום לימודיו התיכוניים למד בישיבות המשתייכות לזרם הציוני-דתי. האחרונה שבהן היא ישיבת ההסדר קריית שמונה, שבה שילב לימודים תורניים גבוהים עם שירות צבאי.
סובול יהלי /// סופר ומוזיקאי /// נולד בישראל /// 1972 /// גיל: 53
ביוגרפיה
בנו של המחזאי יהושע סובול. גדל בתל אביב. סולן, גיטריסט, כותב ומלחין בלהקת הרוק הישראלית "מוניקה סקס". תקליטה הראשון של הלהקה, "פצעים ונשיקות", יצא ב-1995 וזכה להצלחה רבה. סובול עובד גם כמוזיקאי עצמאי, והוציא בין השאר תקליט סולו בשם "סוס" (1998). בשנים 2010-2007 פירסם טור שבועי במקומון "העיר".
סובול יהושע /// מחזאי, סופר, עיתונאי ובמאי /// נולד במושב תל מונד, ישראל /// 1939 /// גיל: 86
ביוגרפיה
נולד וגדל במושב תל מונד שבשרון, בבית שבו התגוררו כל בני משפחתו המורחבת ורבת-הגוונים האידיאולוגיים: סבתא קומוניסטית לשעבר, דוד ודודה חסידי גור, ואביו איש תנועת העבודה. הבית עומד במרכז מחזהו "כפר" שהוצג בתיאטרון "גשר" (1996) והאב – בלב הרומן הראשון שלו, "שתיקה" (הקיבוץ המאוחד, 2000). למד ב"תיכון חדש" והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר". התגייס לנח"ל והגיע לקיבוץ שמיר, שבו היה חבר בשנים 1965-1957. למד ספרות והיסטוריה במכללת "אורנים" והיה מורה בקיבוצו. בשנים 1964-1963 פירסם את ביכורי סיפוריו ברבעון "קשת". חבריו לקיבוץ חשבו שהם אינם הולמים את האידיאולוגיה הקיבוצית, ובשל חילוקי הדעות עזב את הקיבוץ. בשנים 1970-1965 חי בפריז, למד פילוסופיה בסורבון וקיבל תואר בוגר (1969). כמו כן השתלם בניתוח מערכות, ולפרנסתו עבד ככתב היומון "על המשמר" בבירת צרפת. בשנות שהותו שם הבחין בנתק שבין העילית האינטלקטואלית ובין החברה הצרפתית, והשתכנע כי כיוון כתיבתו, שהושפעה מהמודרניזם הצרפתי ומתיאטרון האבסורד, המסוגרים במערכת סמלים ומושגים קשה לפענוח, אינו הולם סופר כמוהו, החי בחברה שבה האחריות והמעורבות החברתיות חייבות להיות שאיפה קיומית. ההזדמנות לממש שאיפה זו ניתנה לו ב-1971, כאשר הוזמן על ידי הבמאית נולה צ'לטון לכתוב מחזה חברתי תיעודי, ז'אנר שלא היה מוכר אז בארץ. "הימים הבאים" בבימויה של צ'לטון (1971), על החיים בבית אבות, לא זכה להערכת הביקורת, אך סלל את דרכו כמחזאי של מחזות תיעודיים, ז'אנר שהוא תרם להתפתחותו בשנות השבעים והשמונים יותר מכל מחזאי ישראלי אחר. במשך ארבעת העשורים הבאים כתב יותר מחמישים מחזות. רבים מהם תורגמו והועלו בחו"ל. בייחוד ידע הצלחה מחזהו "גטו", שתורגם לעשרים שפות, הוכתר בבריטניה ב-1989 כמחזה השנה והועלה בעשרים ושבע מדינות. בשנים 1988-1984 שימש מנהל אמנותי של תיאטרון חיפה, אך לאחר המחאה הציבורית שעורר מחזהו "סינדרום ירושלים" (1988), שבו הציג את חיילי צה"ל כקלגסים, התפטר מתפקידו. במחצית הראשונה של שנות התשעים היה מבוקש ואהוד יותר באירופה מאשר בישראל. באותה תקופה הוצגו שישה מחזות חדשים שלו בווינה, בבאזל, באוסלו, בדורטמונט ובמנהיים. מחזהו "נשף מסכות", שהועלה בתיאטרון חיפה (2001), הוגש קודם שבע פעמים לתיאטרונים אחרים בארץ, אך נענה בסירוב. הצלחת "כפר" בתיאטרון "גשר" (1996) החזירה אותו אל מרכז הבמה במולדתו.
