קוך קרן רחל /// משוררת ומחזאית /// נולדה ברחובות, ישראל /// 1972 /// גיל: 52
ביוגרפיה
נולדה, גדלה והתחנכה ברחובות. את שירותה הצבאי עשתה במערכת השבועון "במחנה". קיבלה תואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה. למדה משחק והוראת לימודי תיאטרון ב"סמינר הקיבוצים" ועריכה ספרותית ועיתונאות ב"אסכולות". למדה לימודי יהדות בבית המדרש הפלורליסטי "קולות" בירושלים. ניהלה את "בית מיכל" ברחובות (2007-2008). מורה לתיאטרון, דרמטורגית ולקטורית ב"הבימה" ובתיאטרון חיפה, מנחה ועורכת אירועי ספרות.
ביוגרפיה
מתגוררת בהתנחלות עפרה. שיריה הראשונים ראו אור באמצע שנות השמונים של המאה העשרים ב""מעריב"" וב"על המשמר". במהלך שנות התשעים פירסמה שני ספרי שירה: "מרביות של תאנה" (ספרית פועלים, 1990) ו"קירבת מקום" (1995). בהמשך פירסמה ארבעה ספרי פרוזה: קובץ הסיפורים "רצוא ושוב" (2000); הנובלה "שותפי סוד" (2002); הנובלה "אחד מאלף" (2008); והרומן "אהבה, שמים וריח הדרים" (2011).
ביוגרפיה
נולד בישראל. בעל תואר ראשון בתסריטאות מאוניברסיטת תל אביב, וזוכה מלגת יצירה "קרן אמריקה ישראל" ב-1990. את דרכו כתסריטאי בטלוויזיה החל ב-1992 כשהתמנה לתסריטאי הראשי של ערוץ הילדים. כשנה לאחר מכן יצר עם הבמאי איתן צור את סדרת הטלוויזיה המצליחה "החמישייה הקאמרית". בשנים 1999-2004 חבר שוב לאיתן צור ויחד יצרו את סדרת הטלוויזיה המצליחה "הבורגנים". ב-2001 היה חתן פרס אמנויות הבמה, קרן מפעל הפיס על שם מיכאל לנדאו. ב-2002 החל לעסוק בתרגום מחזות מן השפה האנגלית, שהוצגו על במות "הבימה", "הקאמרי" ותיאטרון חיפה. מהמחזות שתירגם: "מצב הדברים" ו"שמנה" לניל לביוט, "שלוש מסיבות" לאלן אייקבורן ו"המקום ממנו באתי" לדיוויד מאמט, שאותו תירגם עם משה נאור.
צור ערן /// מוזיקאי וסופר /// נולד בקריית ביאליק, ישראל /// 1965 /// גיל: 59
ביוגרפיה
נולד בקריית ביאליק. למד מוזיקה בבית הספר "רימון" לג'ז ולמוזיקה בת זמננו, ומלמד שם כתיבה והלחנה. החל את דרכו המוזיקלית עם הלהקה "טאטו״ באמצע שנות השמונים, ולאחר מכן הקים את הלהקה "כרמלה גרוס ואגנר״. מאמצע שנות התשעים מתמקד בקריירת סולו, והוציא עד כה כשישה אלבומים, שנוספו לשני האלבומים שהוציא עם הלהקות שבהן היה חבר. כמו כן היה שותף בהלחנת מוזיקה לתיאטרון ("משחקים בחצר האחורית", 1993) ולקולנוע ("שורו", 1990).
ביוגרפיה
נולד בתל אביב. תירגם מחזות רבים, רבים מהם מאת ויליאם שקספיר, וכמה רומנים, בהם: "גוגול" מאת ולדימיר נבוקוב ו"מכתבים: גוסטב פלובר". מלחין מוזיקה להצגות בתיאטראות ועורך מוזיקה לערבי ספרות ושירה. ספרו "80 לילה ולילה: "הבימה" 1918־1998", המתאר את קורותיו של תיאטרון "הבימה", ראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות (1998). זכה בפרס היוצר על שם משה שטרנפלד ב-1998 על ההצגה "מנגינות מוזרות" שהלחין וביים, ובפרס עדה בן-נחום לתרגום מחזות בשנים 2000, 2001, 2006 ו-2009 על תרגומיו ל"רומאו וג'ולייטה", "ברנשים וחתיכות", "וריאציות על נושא מסתורי" ו"חלום של לילה בלב קיץ". ב-2012 זכה בפרס התיאטרון הישראלי לתרגום הטוב ביותר של המחזה "קומדיה של טעויות" שהועלה ב"קאמרי".
פפירניקוב יוסף /// משורר בשפת היידיש /// נולד בורשה, פולין /// 1899 – 1993 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בוורשה, בן לאב קצב שהיה פעיל בחוגים ציוניים. למד בחדר והשלים כמה כיתות בגימנסיה רוסית. בנעוריו שימש כנער מקהלה אצל החזן הוורשאי הנודע גרשון סירוטה. את פעילותו הספרותית החל במסגרת חוג היוצרים של "פועלי ציון שמאל", ואת שיריו הראשונים פירסם בביטאוני התנועה. שירים אלה מתאפיינים בנימה לירית מובהקת, בתכנים ניאו-רומנטיים ובפשטות צורנית. לימים פירסם אותם בקבצים "די 24-סטע שעה" (השעה ה-24, 1935), "פון ערשטן שניט" (ביכורים, 1945) ו"איבערבלייב" (שריד, 1949). כמו כן חיבר חטיבה של שירה פרולטרית, שאותה קיבץ באוסף "רויט אויף שווארץ" (אדום על שחור, 1929). ב-1924 עלה לארץ ישראל. במשך זמן קצר היה חבר ב"גדוד העבודה". מאוחר יותר השתקע בתל אביב והתקרב אל כמה יוצרים עבריים, בהם אלכסנדר פן, שעמו נהג להופיע בערבי שירה בקיבוצים.
פלח דליה /// משוררת /// נולדה ב /// ///
ביוגרפיה
שם עט של משוררת (או משורר). זהותה/ו ופרטיה/ו הביוגרפיים הם אולי הסוד השמור ביותר בספרות העברית בת זמננו. פירסמה שני ספרי שירה: "דודי השופט המחוזי דורבן" (עם עובד, 1997) ו-"2003" ("2003"), שעוררו עניין רב בביקורת. הנושא המרכזי בשירתה הוא המחאה – בעיקר נגד עוולות ביחסים בין יהודים לערבים, בין בעלי הון לעניים, בין גברים לנשים. תיאורי השלטון הישראלי ביהודה, שומרון ועזה והיציאה למלחמת לבנון הראשונה מתפרשים בשירתה בעיקר כביטויים לדיכוי של הערבים וכפוגמים בחוט השדרה המוסרי של ישראל. תיאור היחסים המעמדיים בחברה נוגע בזיקות בין הון לשלטון, במניפולציות של תרבות הצריכה, בניצול המיעוטים וכדומה. מערכות היחסים בין נשים לגברים מעוצבות בדרך כלל באמצעות הפרספקטיבה של דיכוי גברי, הבא לידי ביטוי בעיקר בקיפוחה הכלכלי ובניצולה המיני של האישה. מופיעים גם שירי מחאה העוסקים בנושאים אחרים, למשל הניכור של הרשות השופטת, הניסויים בבעלי חיים, התרבות הפופולרית ההדוניסטית בספרות ובבגדים, הריקנות של המדיום הטלוויזיוני, הדיכוי הדתי, החינוך המשפחתי הנוקשה ועוד.
