משורר, עורך ומתרגם
נולד וגדל בבאר-שבע. בוגר אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בספרות עברית ובספרויות זרות. בעל תואר שני בספרות משווה מאוניברסיטת ניו-יורק. מייסד קולקטיב השירה "ינשוף האבן", כתב העת לשירה "דקה" והוצאת "רעב" הבאר-שבעית. בן-זוגה של חוקרת הספרות יעל דקל.
עד כה פרסם שלושה ספרי שירה. ספר שיריו הראשון "בחירות" ראה אור בשנת 2013 בהוצאת פרדס, לאחר ששנה קודם זכה כתב היד של הספר בציון לשבח בתחרות השירה על שם פסח מילין. הספר זכה בפרס שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית לשנת תשע"ה. הביקורת ציינה ששירתו של צלגוב משוכללת ומעודנת ושכישוריו, כמשורר המפרסם את ספר שיריו הראשון, מעוררי התפעלות, והבליטה את המתח והפעפוע שנוצרים בספר בין הפוליטי ללירי.
בקיץ 2016 ראה אור ספרו השני "גם החתול: שיר-בוטים", שכלל גם מרישומיו. הביקורות הדגישו לטובה את הסגנון המינימליסטי-אך-חידתי-ומאתגר של הספר, הבא לידי ביטוי בעיקר במוטיב החתול המופיע ברוב שיריו כמעין סמל או חידה.
ביוני 2019 יצא ספרו השלישי "פרו[ט]זה", ובו פואמות בפרוזה שירית ושירים קצרים. בספר בולטת משחקיות מילולית המוּנעת מחושניות לא פחות מאשר מאינטלקט, וטון המתריס נגד גבולות מקובלים. בספר שירים הכתובים בסגנון מקראי לצד שבירוֹת של העברית בת ימינו, וכן שירים קצרים וליריים.
רוב שירתו של צלגוב נובעת מתודעת הכיליון – המוות, הפרֵדה או הקלקול הפוליטי שמולם ניצבים החיים, האהבה, ההורות והזוגיות – ומנסה לגבור עליו, למצוא את השפה לדבר עליו ונגדו ולהתמיד ולחיות אף על פי כן. בצד הליריות והטון הישיר והאינטימי המאפיינים את כתיבתו, קיימות בשירתו גם מגמות משחקיות וסמליות, כגון שיר שלם הכתוב בשגיאות כתיב ב"בחירות" וג'יבריש דאדאיסטי בשיר הסוגר את הספר. ברבים משירי הספר "בחירות" בולט דימוי הציפורים, שמשמעותו משתנה לפי ההקשר ויש בו מעין מפתח פרשני כללי לספר (מגמה שתבלוט גם בספרים הבאים: החתול ב"גם החתול" והפואמות הפרוזאיות ב"פרו(ט)זה"). צלגוב מרבה לצטט מיצירותיהם של משוררים ישראליים ולא ישראליים, וכתיבתו מושפעת הן מהמודרניזם המקומי, של אבידן וזך, והן מהמודרניזם העולמי, של טי אס אליוט, לורקה ודילן תומס.
צלגוב מתרגם מאנגלית, ספרדית וצרפתית, ותרגומיו זכו לביקורות חיוביות. הוא חתן פרס שרת התרבות והספורט לתרגום הספרות היפה לעברית (2019). בשנת 2012 יצאה לאור אסופת השירה המתורגמת "כּוּשִׁילָאִמָּאשֶׁלָּהֶם: שירה שחורה – אנתולוגיה זמנית", שערך עם אפרת ירדאי בהוצאת "רעב". האסופה נבחרה לאחת משנים-עשר הספרים המומלצים של עיתון "הארץ" לשנת 2012. תרגומו ל"בצל חורש חלב" של דילן תומאס יצא ב-2014, זכה במענק מפעל הפיס לספרות מתורגמת ובפרס לתרגום מופת מטעם משרד התרבות והספורט, ועובד לבמה בסמינר הקיבוצים בשנת 2018. בסוף 2018 ראה אור הספר "מכתבים מאפריקות" בתרגומו, שכלל שירים מחמישים מדינות אפריקניות. הספר נכלל ברשימת הספרים החשובים לשנת תשע"ט של עיתון "הארץ". בריאיון עימו טבע צלגוב את המונח "שירגום", הלחם של "שיר" ו"תרגום", המבליט את הפן הפואטי בפעולת התרגום.
בשנת 2014 החל צלגוב לפרסם איורים הן בלוויית שיריו והן בלוויית שירים של משוררים אחרים. איוריו גם הוצגו בתערוכות שונות בארץ. כמה משיריו הולחנו בידי האומנים שילה פרבר, עדן אטד ולהקת Bones Garage.

הירש, אלי. "ערן צלגוב, בחירות". "ידיעות אחרונות". 10.1.2014. פורסם גם בבלוג של הירש; הופמן, שי. "שינוי שיטת הבחירות: על פן אחד בשירתו של ערן צלגוב". "עתון 77" 379–380. 2015. 30–31; הופמן, שי. "משורה לשורה זה נעשה חתול יותר". "עתון 77" 393. 2017. 20; הר-שפי, סיון. "חיים וטבע מגיחים מן התותבת". ״הַמּוּסָךְ: מוסף לספרות" 63. 12.11.2019; נוקד, נדבי. "קריאה בספר 'גם החתול | שִׁיר-בּוּטִים' / ערן צלגוב". "נדבי נוקד שִׁירִים וְתַרְגּוּמִים" [בלוג]. 23.9.2018;

אילאור פורת