חוקר ספרות ומחשבת ישראל
נולד וגדל בירושלים להורים בני העלייה השלישית. אביו, יליד גליציה, היה המשורר והסופר העברי צבי ישראל שביד, והוא העניק לו חינוך ציוני סוציאליסטי. בילדותו הצטרף לתנועת הנוער החלוצית "המחנות העולים" ובהמשך למד בבית הספר התיכון של "זרם העובדים". ב-1948 התגייס לגדוד השלישי של חטיבת יפתח והשתתף בקרבות בגליל העליון, במרכז ובהמשך גם על משלטי הנגב. עם סיום המלחמה החל מפרסם מאמרים פובליציסטיים על לקחי המלחמה, עתיד התנועה הקיבוצית וחינוך, כמו גם מאמרי ביקורת על סופרי ומשוררי דור הפלמ"ח (למשל ב"שדמות", "ניב הקבוצה" ו"מולד"). בהמשך הצטרף כחבר מערכת של כתבי העת "שדמות", "מבואות", "בטרם" ו"גשר".
את חינוכו הגבוה קיבל באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים לפילוסופיה יהודית, קבלה ותולדות עם ישראל. את עבודת הדוקטור שלו, "הביקורת המושכלת על האריסטוטליות אצל פילוסופים יהודים בימי הביניים", כתב בהנחיית שלמה פינס. ב-1972 התמנה לפרופסור חבר באוניברסיטה העברית, והחל מ-1976 היה ראש הקתדרה ע"ש ג'ון וגולדה כהן לפילוסופיה יהודית חדשה.
במקביל לעבודתו באוניברסיטה העברית לימד בבתי ספר ובמוסדות אחרים להשכלה גבוהה בארץ ובעולם. בראשית שנות השמונים שימש כחבר בוועדה מייעצת של משרד החינוך. ב-1998 פרש לגמלאות, אך המשיך ללמד בהתנדבות עד 2007.
ב-1994 זכה בפרס ישראל; ב-1996 הוזמן על ידי הסמינר התיאולוגי היהודי של ניו יורק לקבלת דוקטור לשם כבוד; וב-2007 זכה לתואר מקביל מההיברו יוניון קולג'.
פירסם ארבעים ספרי מחקר ויותר מ-800 מאמרים בתחומי עניין שונים. ממושאי מחקרו: שאלות חינוך הנוער בחברה הישראלית, התפתחות המחשבה היהודית כראי לתרבות ישראלית חדשה, בעיות ומשברים בציונות ובלאומיות היהודית, זרמים ביהדות של הזמן החדש, אמונה וצידוק האל בכלל ובפרט מול מוראות השואה, ותולדות הפילוסופיה היהודית למן ראשיתה עד ימינו.
עיקר תרומתו לחקר הספרות העברית היה בסוף שנות השישים. ספרו הראשון בנושא, "שלוש אשמורות בספרות העברית החדשה" (1967), משרטט את ההתפתחות הרעיונית, הפואטית והנושאית שחלה במעבר של המרכז הספרותי ממזרח-אירופה לארץ ישראל/פלשתינה. בספרו זה הוא מתבונן בשלושה דורות ספרותיים: הראשון, דור ספרות התחייה המיוצג בכתיבת ביאליק, עגנון והזז. השני, דור הספרות של העלייה השלישית (למדן, שלונסקי, שמעוני ורחל המשוררת). כמעין "דור ביניים" המושפע משני הדורות הללו ומשפיע על כתיבת הדור השלישי מזהה שביד את כתיבתם של גולדברג, שלונסקי, אלתרמן ולנסקי. ולבסוף הדור השלישי המכונה לעתים דור תש"ח, המיוצג לדידו בכתיבתם של שמיר ויזהר. התזה המרכזית בספר היא שאידיאולוגיית "שלילת הגולה" לוותה בהתנתקות מן המורשת היהודית ה"גלותית". הדבר גרם למעשה לעקירת השורשים וליצירת חלל ריק שיחייב מהלך של שיבה.
ספרו השני כחוקר ספרות, הערגה למלאות ההוויה: פרקי עיון בשירת ח"נ ביאליק וש' טשרניחובסקי (1968), מציג קריאה מדוקדקת ביצירותיהם של ביאליק וטשרניחובסקי ומצביע על מרכיבי המורשת היהודית-ציונית ביצירותיהם על רקע התמודדויות שונות: הניתוק מהגולה ומהעולם הרוחני שהתקיים בה, והמשבר של הקיום חסר היציבות בארץ ישראל.
שני הספרים עוסקים במורשת העבר המעיקה מחד ומעוררת הגעגועים מנגד, תוך הצבעה על הקשיים בהתהוות מרכז יהודי-תרבותי חלופי וחדש בארץ ישראל. נקודות אלה עולות גם בשאלות המתוות את מאמריו על חינוך, בדיוניו סביב תרבות יהודית בכלל וחילונית בפרט, ובכתיבתו על הציונות ותפישת הלאומיות היהודית החדשה – מודרנית ופוסט-מודרנית.
ספרו האחרון עד כה הוא ספר העיון רעיון העם הנבחר והליברליות החדשה (2017).

כהנא, ברוך. "בזאת נסתיימה הדרמה של החילוניות". "הצופה" סופרים וספרים. 25.7.2008. 41, 43; לי, ורד. "כמו תפילה: שיחה עם אליזער שביד עם צאת ספרו: סידור התפילה". "הארץ" ספרים. 2.9.2009. 3; עמיר, יהוידע (עורך). "דרך הרוח: ספר היובל לאליעזר שביד". ירושלים: מכון ון ליר בירושלים והחוג למחשבת ישראל, מכון מנדל למדעי היהדות. 2005; פאוסט, שמואל. "חכמה בעירו של קהלת: שיחה עם פרופסור אליעזר שביד". "מקור ראשון" סוכות. 26.9.2007. 6-8;
Turner, Joseph. "Elizer Schweid". Encyclopedia Judaica. Second Edition. Vol. 18. 194-195.

ערן צלגוב