משוררת בשפה הצרפתית
נולדה ברומניה. עלתה ארצה ב-1963. עקב חוקים נגד היהודים שביקשו לעלות לישראל, לא יכלה ללמוד באוניברסיטה. בית הספר היחיד שפתח את שעריו גם ליהודים היה בית ספר לאחיות. היא למדה שם במשך שלוש שנים וחצי וקיבלה תעודת מיילדת מוסמכת.
החלה ללמוד צרפתית באמצעות מילון וספר דקדוק, בעיקר משום שרצתה לכתוב שירה ולא ראתה ברומנית שפה שאפשר לפרסם בה. ואכן, עד מהרה הפכה עבורה הצרפתית לכלי ביטוי וחשיבה עיקרי, חשוב ומרכזי יותר מהרומנית, שפת אמה, ומהעברית שאותה רכשה בארץ.
בארץ המשיכה בלימודיה והשלימה תואר דוקטור באוניברסיטה של שטרסבורג. השתלבה בסגל של אוניברסיטת חיפה, במחלקה לשפות זרות ובחוג לספרות עברית והשוואתית, והגיעה לדרגת פרופסור חבר במסלול סופרים ואמנים. החל בשנות השבעים מפרסמת ספרי שירה בצרפת. עד היום ראו אור שם כשלושים ספרים פרי עטה. בעברית פורסם קובץ שיריה "טיילת הזמן" בתרגומו של אהרן אמיר (כרמל, 2000).
המאפיינים העיקריים של שירתה הם שפה ברורה, כמעט יומיומית, המדברת אל קהל רחב. היא עוסקת בעובדות החיים ובשאלות החיים, וגם במעמדם של המשורר והשיר. שירתה דנה בין השאר במהות האמת ובערכה של אמירה אנושית, שהיא, על פי תפישתה, קודם כול אישית ואינטימית. אחד מספריה האחרונים, "מורשת בבל – בשבחה של השונות" (2005, בצרפתית), דן בדו-שיח בין-דתי, בעיקר בין הנצרות ליהדות. היא טוענת ששונות מעשירה את תרבות האדם, בעוד שהאחדות – שהיא ללא יוצא מהכלל טוטליטרית – מביאה אסון. מכאן שהאלוהים עשה עמנו צדק כשהרס את מגדל בבל ופיזר את האנושות, איש איש ודתו, איש איש ומחשבתו, איש איש ושפתו.
היתה חברה במועצת העיר חיפה וממונה על תיק התרבות. פעלה בארגונים שונים ליצירת דו-שיח בין יהודים לנוצרים ובין יהודים למוסלמים. זכתה בפרס נשיא המדינה לסופרים הכותבים בלשונות זרות (2002). ב-2007 העניקה לה ממשלת צרפת את התואר אבירת המסדר הלאומי של כבוד, לאות הוקרה על מפעלה הספרותי בשירות תרבות צרפת.

יאיר בירן