סופר
נולד בקהיר למשפחה מיוצאי חאלב שבסוריה. ב-1957 עלה לישראל עם משפחתו. גדל במעברת בית מזמיל בירושלים (היום קריית יובל), למד בישיבה התיכונית "נתיב מאיר". למד בישיבת ההסדר "הכותל" בירושלים ושירת בצה"ל בחיל השריון. במלחמת יום הכיפורים לחם ברמת הגולן. במהלך המלחמה איבד כמה מחבריו הטובים, חוויה שעליה כתב בספרו "תיאום כוונות". ב-1977 ייסד את ישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים, והוא עומד בראשה מאז ועד היום.
ספרו הראשון, "אמת מארץ תצמח" ("ידיעות אחרונות", 1997), מורכב משלוש נובלות המתארות את עולמה של יהדות חאלב במשבר העלייה והמודרנה. הנובלה המרכזית, "גלגל חוזר בעולם", מספרת את תולדותיה של משפחה אחת בין חאלב, פריז וירושלים. הנובלה השנייה, ""אמת מארץ תצמח"", היא סיפור גלגולו המסתורי של כתב יד מופלא, והיא כתובה כסיפור בלשי; והשלישית, "שברי לוחות", היא קינה על שיברונו של דור העולים בשנות החמישים, שהשאירו בארצות מוצאם את קהילותיהם המפוארות ואילו כאן, במעברה, חיו חיי עליבות. הספר עורר עניין רב, בעיקר משום שהעיר לחיים שפה משנאית, עגנונית, שנדמה כי פסה מן הספרות. הספר תורגם לאנגלית.
ב"תיאום כוונות" (1999) מתוארת מלחמת יום הכיפורים מנקודת מבטו של בחור ישיבת הסדר. הוא מתאר בעיקר את הימים שלאחר הקרבות כזיכרונות טריים וקשים, ואת השכול הכבד בעקבות אובדן חברו הקרוב בקרב. סבתו משלב בספר דברי חז"ל, אגדות, מדרשים ופיוטים. הספר, שהיה לרב-מכר, עובד לסרט קולנוע על ידי הבמאי איל חלפון (2003). זכה בפרס ספיר (2000) ובפרס יצחק שדה לספרות צבאית ל-2002, ותורגם לאנגלית, לצרפתית ולרוסית.
ספרו השלישי, "כעפעפי שחר" (2005), מספר את סיפורם של עזרא סימן טוב, יהודי ירושלמי תמים מן הדור הישן, וארבעת מכיריו, שאחד מהם, המספר, מופיע כעין בן דמותו של ש"י עגנון. הסיפור, השזור באווירה של ירושלים, על רחובותיה, ריחותיה ובתיה, מתאר בין השאר את היחס לתלמוד התורה ולהשכלה החילונית. הספר תורגם לאנגלית. הוא גם עובד למחזה על ידי אבי אשרף והועלה על בימת ז'ראר בכר ב-2004.
ב"בואי הרוח" (2008) חוזר סבתו לימי ילדותו במעברה ולקשר האמיץ שנרקם בין המספר (בן דמותו של הסופר) ובין משה פרקש, יהודי טהור לב, עולה מהונגריה שאיבד את משפחתו בשואה. ככל שהידידות ביניהם מתעצמת מפקיד פרקש באוזני הנער שהתבגר את סיפור משפחתו לדורותיה, ועל סף מותו הוא אף מפקיד בידו את סידור התפילה המיוחד שקיבל מאביו ושנשמר לאורך כל תקופת השואה. לאחר מותו לוקח המספר (שכבר היה לבעל משפחה ולראש ישיבה) חסות על ילדיו של פרקש, והמעגל נסגר במוסרו לידי הבן את הסידור, עם סיום לימודיו.
ספרו האחרון עד כה הוא בשפריר חביון (2014) אסופה של סיפורים, שחלקם לקוחים מחיי המחבר. כל הסיפורים עוסקים בחוויית העליה לארץ.
יצירתו פתחה פתח נוסף אל העולם הדתי בפני הקורא החילוני והרחיבה את שערי הכניסה של הספרות העברית בפני סופרים דתיים לאומיים שבאו בעקבותיו, כמו יאיר חסדיאל, אורי אלון, גילית חומסקי, עשהאל לובוצקי ואחרים. פירסם גם ספרים תורניים, בהם: "אהבת תורה", דברי תורה לפרשת השבוע (2000); "באור פניך", עיונים בסוגיות מן התלמוד (2005); "מבקשי פניך", שיחות עם הרב יעקב ליכטנשטיין (2011). זכה בפרס הציונות הדתית (2008), בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2009), בפרס ניומן לספרות עברית (2009) ובפרס ויצ"ו (2011). בעל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן (2012).

בלאט, אברהם. "בין תמול שלשום והיום". "עתון 77" 213. 1997. 11-10; הולצמן, אבנר. "הווי ממותק". "מפת דרכים: סיפורת עברית כיום". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 2005. 170-168; וייס, חיים. "וראיתי מה עוללו הרשעים האכזרים לבני עמי". "הארץ" ספרים. 20.2.2008. 4; פנחסי, חנה. "כיצד כל מעשים שאתה מספר טובים הם?". "אקדמות" ל"א. ספטמבר 2008. 199-194; שץ, אבנר. "ישראליות אחרת". "ידיעות אחרונות" תרבות, ספרות, אמנות. 26.3.1999. 26.

עליזה ציגלר ובתיה שמעוני