משורר וסופר, מורה, עורך ומו"ל
נולד בבודפשט, הונגריה, גדל ולמד שם עד הכיבוש הנאצי ב-1944. עלה ארצה ב-1949 במסגרת "עליית הנוער". לאחר שירותו בצבא הצטרף לקיבוץ דליה. ב-1955 יצא ללימודי הוראה ב"סמינר אורנים" ושנים רבות היה מורה ומחנך בקיבוצו, בבית הספר היסודי ולאחר מכן בתיכון האזורי. היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר" העולמית ויצא מטעמה לשליחויות באירופה. ב-1978 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב וסיים ב-1981. בשובו לקיבוץ הקים בית הוצאה לאור קטן בשם "מערכת", ובו שימש כעורך ראשי.
שירו הראשון פורסם ב-1956 בכתב העת "הדים" של הקיבוץ הארצי. מאז פירסם משיריו במוספי הספרות של "על המשמר", בשבועון "חותם" ובכתבי עת לספרות. שניים מספרי שיריו ראו אור בהונגריה. כבר בספר שיריו הראשון, "שקדיה בגשם" (ספרית פועלים, 1961), מופיעים הנושאים העיקריים של כלל שירתו: ההתערות בארץ, ההתמודדות עם נופה תוך זיכרון נוף ילדותו, והאהבה כראי וכהשתקפות לחיי האדם בכל שלביהם. כמי שלא נולד בארץ והעברית לא היתה לשון אמו, יצר נצר לשון מקורית משלו, ששימשה אותו הן בשירתו והן בכתיבתו לילדים.
עוד מפרי עטו: "הרעבים ערים כל הלילה" (1963); "חולמים לפעמים" (1978); "הגעגועים הנפלאים" (1981); "במקום שהייתי חייב" (1986); בארץ הגורל: שירים חדשים ומבחר מספרים קודמים (1992); גדולים מגורלם, פרוזה, מעין יומן מלחמה מהשנים 1945-1944 (1995); כשהבן לובש מדיו (1995); אהבנו הרבה אבל מעט (1999); אדם עץ ארץ דם: שירים וסיפור (2001).
כתב גם שמונה ספרי ילדים, שירים וסיפורים, ואף תירגם ספרי ילדים מהונגרית. ערך עשרות ספרים, "ספרי תנועה", סיפורי חיים, כתבי עת, חוברות זיכרון ועוד. כמו כן כתב פזמונים לטקסי החגים בקיבוץ דליה וכן את "דליה – אגדה של מקום", סיפורים מצוירים (1990).
ספרו האחרון עד כה הוא ספר השירים לפנות ערב: שירים חדשים וישנים (2012).

כפרי, יהודית. "חשבון נפש סמוי וגם גלוי". "עתון 77" 136-135. 1991. 11.

אלישע פורת