משוררת
נולדה בטרנסילבניה (כיום רומניה) להורים ניצולי שואה ממוצא הונגרי. עלתה ארצה עם הוריה בהיותה בת ארבע. גדלה והתחנכה בגדרה. את לימודיה האקדמיים החלה באוניברסיטת בן-גוריון, ולאחר מכן עברה לאוניברסיטה העברית בירושלים, והיא בעלת תואר ראשון ושני בספרות עברית מאוניברסיטה זו. נוסף לכך השתתפה בסדנה לכתיבה יוצרת בהדרכת המשורר יהודה עמיחי. מאוחר יותר עסקה בהוראה בבית הספר התיכון בבאר טוביה ובמכללת "עלמא" בתל אביב.
ספרה הראשון, "קודם תפסתי רגע" (גולן), ראה אור ב-1968, אך הופעתה של משעול כמשוררת מרכזית התרחשה מאוחר יותר. המאורע המשמעותי בהתקבלותה אצל ציבור הקוראים הרחב היה הופעתו של מבחר מקיף משיריה ("מבחר וחדשים", 2003). לא פחות מהמבחר השפיעה על התקבלותה המסה רחבת היריעה של דן מירון, שצורפה כאחרית דבר לספר. המסה, לצד קריאה בתולדות שירתה של משעול, ביקשה למקם את יצירתה ב"סיפור המשפחתי" של המשוררות העבריות החשובות, מרחל עד יונה וולך. הצלחתו המסחרית של "מבחר וחדשים" מעידה אולי כי מירון קלע לצורך אמיתי אצל ציבור הקוראים בשירה "שקופה", בהירת מבע וקומוניקטיבית, להבדיל משירת אוונגרד דחוסה, קשה וניסיונית, המיועדת מעצם טבעה למעטים בלבד.
לשירת משעול יש "פני שטח" מפתים: היא עשירה בצבעים, מנומרת בהומור ובהומור עצמי, אינה בוחלת במשחקי לשון קליטים כמו "מַיִם בַּבֶּרֶךְ הֵם אֶבֶן עַל הַלֵּב" ("בוקר והיא משתינה", "השפלה הפנימית", 1995) וברמיזות ספרותיות, שגם קוראים שאינם מיודעי ח"ן יכולים להבין; שירה שאינה נרתעת מן ההתבוננות בטבע (ובכך מצמצמת את מקומו של האגו השירי ואת עולמו הפנימי); ובאופן כללי, שירה שלצד חוכמתה והאירוניה שלה היא חושנית ולפעמים גופנית. חריזה ומשקל סדור אינם נמצאים בה כמעט, אבל על היעדרם מפצה שלל של אפקטים חושניים, המזמינים את הקורא אל רבדים נוספים.
סוד התקבלותה של שירתה אצל קהל רחב נובע אולי מיכולתה לתקשר את שפת ההתגלות, שהיא שפת השירה מאז ומתמיד, בלשון גלויה ומובנת. בהירות זו היא הסיבה להצלחתה, אך גם הסיבה לביקורת על שירתה מצד מבקרים המגנים בהירות זו כגרסה "פופולרית מדי" של לשון השירה.
דוגמה מייצגת לסגנונה של משעול אפשר למצוא בספרה "נרות נץ החלב" (2002), שהוא שירת אֵבֶל על מות הוריה של המשוררת. המשוררת נוטלת את שתי תעודות הפטירה של אביה ושל אמה ויוצאת לרחוב: "יָרַדְתִּי לָרְחוֹב וְהִמְשַׁכְתִּי לִפְסֹעַ/ כְּמוֹ יַלְדָּה/ קְטַנָּה/ שֶמַּחֲזִיקָה יָדַיִם לְהוֹרֵי נְיָר/ מְרַשׁרְשִׁים בָּרוּחַ" (שיר ללא שם). המשוררת מוחזקת בין שני הורים, שהפכו לתעודות פטירה. הרוח מאיימת ליטול אותן בכל רגע ולשאתן משם. השיר תופש את ההיפוך: לא שני הורים כבדים האוחזים בילדה ומניפים אותה בקלות, אלא ילדה אוחזת בהורים, שהפכו לתעודות נייר דקות. אבל הניירות המרשרשים הללו אינם רק תעודות פטירה: הם גם כנפיים, המשכים רוטטים של הידיים. הקורא יכול להבין כי המילים "המשכתי לפסוע" אינן מנותקות מהחזקת תעודות הפטירה בשתי הידיים: אדרבה, החזקת התעודות היא המאפשרת את הירידה לרחוב ואת המשך הליכת המשוררת בעולם החיים, כמו גם את הכתיבה הספרותית. בדומה לכך, שורה כמו "אֲדֹנָי בִּדְמוּת יוֹנַת פַקְסִימִילְיָה" ("יונת פקסימיליה", 1991) מקטינה את הפאתוס של החזון הנבואי, אך לא מבטלת אותו, כלומר מגישה אותו לקורא הישראלי בממדים שהוא יכול לעכל.
אותו חיבור אל העולם, שהוא מסתורי ומוכּר גם יחד, פועם בשירים רבים של משעול לאורך השנים, וזאת לצד שינויים ברורים שחלו בסגנון כתיבתה ובנושאיה. כך, השיר המוקדם "ואני כל החורף" (מתוך "נַנִי ושנינו", 1972) נובע מתחושת חיבור אל העולם בריבוא נימים: "חוּטֵי הַחַשְׁמַל בָּהֶם אֲנִי זוֹרֶמֶת". זהו קיום ההופך את הדוברת מ"אחת" ל"רשת", בדומה לרשת החשמל, והשירה צומחת מהחשמל הזה. גם בשיר מאוחר בהרבה, "הכול", המוקדש לס' יזהר, שנכתב לאחר פטירתו ב-2006, לאחר פירוט של תופעות טבע שונות (נדידת ציפורים, קורי עכביש, ואף מות בעלי חיים) בא המשפט המסכם "הַכֹּל/ כֻּלָּם אַתָּה – הֵם". ביסודו של דבר, השיר המוקדם והשיר המאוחר הם ביטוי לתפישת עולם אחת. זו תפישה שאפשר לראות בה בלי ספק השפעה בודהיסטית או זן-בודהיסטית. המשוררת עצמה העידה על השפעה זו בתשובה לשאלה מדוע היא כותבת שירה: "כשיש בי היכולת לפַנות את עצמי מתוכי, מתחולל בי דבר מה שהופך אותי… לאחד עם הכול, ומי שחווה זאת פעם, לא יכול שלא לרצות ולחזור אל המקום ההוא" ("הארץ" ספרים, 28.9.2008).
ב-2008 יצא לאקרנים הסרט התיעודי "קורים דברים" על חייה ויצירתה, שביימו רות וולק ויעל פרלוב כחלק מסדרת הסרטים שלהן "חדר משלך – נשים כותבות". מספריה הנוספים: "יומן מטע" (1986); "ראה שם" (2000); "מחברת החלומות" (2000); "מומנט" (2005); "קורים דברים" (2007); "ביקור בית" (2009); "חי צומח" (2011); "סידור עבודה" (2012); ערה (2013); מלאך החדר (2015) ומה לך נשמונת (2019).
זכתה בפרסים רבים, בהם פרס לסופרים עבריים ע״ש ראש הממשלה לוי אשכול ז״ל (1995), פרס קוגל של עיריית חולון (2001), פרס יהודה עמיחי (2003), פרס ניומן (2018) פרס השירה הבין-לאומי, ופרס זביגנייב הרברט (2019).
זכתה לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב (2014) ומאוניברסיטת בר אילן (2018).

בורשטיין, דרור. "המשוררת מושכת את המתים ממותם". "הארץ" תרבות וספרות. 21.2.2003. 1; הירשפלד, אריאל. "יום העצמאות של ארץ הילדים האבודים". "הארץ" תרבות וספרות. 19.7.1991, 26.7.1991, 2.8.1991. 8; הראל, מעין. "שירת החדר האטום". "הארץ" ספרים. 27.7.2005. 6; מירון, דן. "הסיבילה הקומית: על שירתה של אגי משעול". "אגי משעול, "מבחר וחדשים". ירושלים: מוסד ביאליק. 2003. 291-443; סוברן, תמר. "לשונה היצירתית של אגי משעול: קווי אפיון בלשניים-פואטיים". "העברית שפה חיה" ד'. תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 2006. 281-306.

דרור בורשטיין