משוררת, מבקרת ועורכת
נולדה בטבריה, מ-1971 גדלה והתחנכה בתל אביב. למדה ב"תיכון חדש" בתל אביב. קיבלה תואר ראשון (1985) ושני (1990) בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב, ותואר דוקטור בנושא: "מקום בשירה: מציאות או המצאה? תל-אביב כאובייקט-מעבר של המשורר" (2006). מרצה לספרות ואמנות ומנחה סדנאות כתיבה. היתה מבקרת ספרות ב"ידיעות אחרונות" (1999-2000, 2007-2005), "העיר" (1996-1998), "מעריב" (1992-1994) ומבקרת אמנות בטיים אאוט תל אביב (2003-2002). עורכת בהוצאות הקיבוץ המאוחד וכרמל (מ-2008).
פרסומה הראשון, "ספר החלומות" (חורב, 1988), הוא ספר ילדים שאיירה בעצמה, ומאז פירסמה חמישה ספרי שירה. שירתה היא שילוב של אוונגרד פוסט-מודרניסטי, פופ-ארט, שירת מופע (שירה הנכתבת מראש כדי להיות מבוצעת בקול), סאונד-ארט (אמנות צליל בין-תחומית) והומור, לעתים איגיוני (נונסנס). בדרך כלל שירתה מכפיפה את התוכן לצורה, בעיקר למצלול. זו פואטיקה החוקרת באופן משחקי את אפשרויות הצליל וההיגוי באמצעות חזרות, ג'יבריש, משחקי לשון וכדומה. לעתים קרובות אלה שירים שטוחים ואינטנסיביים, שעיקרם מקצבי דקלום מונוטוניים כמו אלקטרוניים (של טכנו), המעוררים באופן מפתיע חוויה לירית מרגשת, ביזארית ומקורית, שמזכירה מוזיקה פופולרית אוונגרדית. המיקוד בלשון ובצליל יוצר פואטיקה מופשטת. אפילו מוטיבים מרכזיים בשירתה – שנדמה שהם דורשים קונקרטיזציה כדי לעורר ריגוש והזדהות, כמו יחסי אם ובת, ילדות, זוגיות, ארוטיקה ונוף – מתוארים בהפשטה.
זו שירה המבקשת להעניק חוויית קריאה אינטראקטיבית, הכוללת ראייה באמצעות סימולציות טיפוגרפיות של תכנים, ושמיעה באמצעות הנחיה סמויה לקריאה ווקאלית של השיר. כך, בספרה "ממרחקי אפרת, שירים 1994-1996" (1996), יש מחזור העוסק בצורות גיאומטריות כמו ריבוע, עיגול, עוגן וכדומה, שעיצובו הטיפוגרפי מהדהד את הצורה הנדונה. בדומה, כותרות שלושת ספריה האחרונים, "נשיכות של דגים קטנים, שירים וציורים" (1999), "הפה הפיזי" (2002) ו"אנך ואנחה" (2008), מתייחסות לפה או למטונימים שלו, כמסמנים את ביצוע השירה בקול. ב-2013 פרסמה את הבוהמה הביתית.
העיצוב וההגשה של ספריה הראשונים הם מן הפרינג'. מעומדים בפורמט גדול יחסית, כמו ספרי אמנות, מנוקדים חלקית (השלישי כלל לא) ובאופן לא תקני. ספרה "נשיכות של דגים קטנים, שירים וציורים" הוא פרויקט שירה וציור משותף לה ולבן זוגה, האמן יעקב מישורי. "אני הדוגמנית של השירה" (1998-1997) הוא מופע יחיד שלה, המשלב שירה, תיאטרון, וידיאו ומוזיקה. לרגל צאת ספרה "אנך ואנחה" (2008) הפיקה מופע קריאת שירה, מוזיקה ומשחק עם להקת הפאנק "שווארצע קינדער" והמוזיקאי נתן סלומון.
מישורי תירגמה מאנגלית משירי גארי סניידר, עם סבינה מסג. שיריה תורגמו לאנגלית ולצרפתית.
ב-2015 פרסמה מישורי את הספר Thinkerbell: סיפור בהמשכים של משוררת בהפסקה, ספר פרוזה אוטוביוגרפי למחצה.
זכתה בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (2001), בפרס על שם רון אדלר לספר ביכורים על ספרה "אפרת מישורי, שירים 1994-1990" (1994) ובתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" על סיפורה "ידיעת היבשת" (2004). ב-2018 זכתה בפרס לאומנויות ע״ש לנדאו מטעם מפעל הפיס.

בז'רנו, מאיה. "כאב מודפס אינו נתפס". "הארץ" ספרים. 14.9.1994. 6, 14; לעאל, איריס. "לא מחדש ולא מפתיע". "מעריב" ספרות. 11.7.1997. 29; נגב, אילת. "עוסקת במילים, פוחדת מבני אדם". "ידיעות אחרונות" ספרות. 25.10.2002. 26; סתיו, שירה. "כי מהו שיר טוב, אם לא אנך של אנחה?". "הארץ" ספרים. 27.2.2008. 16.

גלעד מאירי