משורר ועורך
נולד בווינה ועלה לארץ עם הוריו ב-1938. המשפחה הצטרפה לקיבוץ גניגר וב-1947 עברה לגבעתיים. היה ממייסדי חבורת "לקראת", שימש כסגן עורך "דבר" לילדים וכעורך "משא" – מוסף הספרות של עיתון "דבר". כיהן בוועד אגודת הסופרים העבריים ומ-2003 שימש כסגן יו"ר האיגוד הכללי של הסופרים בישראל. בשל מומחיותו בניקוד שירים היה ידוע בכינוי "איש השיר והנקודה", וכן היה ידוע בתמיכתו הגדולה במשוררים בתחילת דרכם. לאחר מותו קרא על שמו איגוד הסופרים פרס המוענק למשוררים צעירים.
ספר שיריו הראשון, "בוקר כחול", ראה אור ב-1955 בהוצאת דרימר. בהמשך פירסם עוד אחד-עשר ספרי שירה, בהם: "אל לא מכאן" )1973); "שירים מחוץ לתור" (1986); "לא בניתי חומה" (2006).
כמי שצמח בחבורת "לקראת", שיחרר כבר ביצירתו המוקדמת את שירתו מהמשקל ומהחרוז. הפואטיקה שלו מתרחקת מפאתוס, הן בבחירת הנושאים הן בסגנון. הוא חותר ללשון פשוטה ומצמצם בפיגורות לשוניות. שירתו עוסקת בתמות אקזיסטנציאליות ובנושא הזמן. "אֲנִי מִסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן", הוא כותב בשירו "למה צחק השעון" ("הכול פתוח"), "הוּא מִסְתַּכֵּל בִּי וְצוֹחֵק".
עם השנים חדל להשתמש בסימני פיסוק וסיפר כי עשה זאת כדי להשאיר בידי הקורא את האפשרות לקרוא את השירים כראות עיניו. אורציון ברתנא (1985) כתב עליו: "וכזו כתיבתו של פסח מילין. לא בהתאמה לאופנה היא נמדדת, אלא באותנטיות הפנימית שלה, בהצלחתה לתת ביטוי מיוחד לזווית הראייה המוכרת, לנושא המוכר".
בספר שיריו האחרון, "הכול פתוח", שראה אור בשנת מותו, בשיר "את עצמי לדעת", כתב: "אֲנִי כּוֹתֵב/ מָה אֲנִי כּוֹתֵב/ אֲנִי כּוֹתֵב אֶת עַצְמִי לָדַעַת/ מִיהוּ עַצְמִי וּמָה הִיא דַּעַת/ עַד הֵיכָן הִיא מַגַּעַת/ עַד הֵיכָן הָעַצְמִי מַגִּיעַ/ וְלָמָּה לִי הַדַעַת/ כְּשֶׁכָּל אֶחָד יוֹדֵעַ/ וְכָל אַחַת יוֹדַעַת/ מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי עוֹשֶׂה/ גַּם מֵעֵבֶר לָדַעַת". גם בשיר זה, כמו בשיריו המוקדמים, באים לידי ביטוי הנמכת "האני השירי" מחד, ומנגד כישרונו המוזיקלי של המשורר.

אדר, נטלי. "ואחת שנסעה מעבר לים: ראיון עם פסח מילין". "דבר" השבוע. 11.4.1985. 25; ברתנא, אורציון. "הימים הטובים כבר כאן". "דבר". 9.8.1985. 17; דותן, ראובן. "על 'צבעים של אהבה"'. "הרהורים על שירה: בעקבות 37 משוררים ישראלים". תל אביב: ירון גולן. 1998. 52-53; שתל, שמואל. "עפעוף הזמן"". אפיריון" 16-17. 1989/90. 55.

רותם רז