סופרת ומתרגמת
נולדה בחיפה להורים חילונים ציונים, שהגיעו ארצה בראשית שנות השלושים. בבית דיברו עברית ופולנית. אביה היה ממציא שעסק בחשמל ובמכאניקה, ואמה חובבת ספר, שאהבה לדקלם משירי מיצקביץ' ומשוררים אחרים בפולנית. למדה בבית הספר "הריאלי". בין מוריה היה גם ברוך קורצווייל, שעורר בה את העניין ביצירות קפקא ועגנון. בתום לימודיה שירתה בצה"ל בחיל המודיעין. בכתיבה החלה בהיותה כבת עשרים, אך שנים רבות לא פירסמה את יצירותיה. ב-1953 החלה בלימודי היסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר סיום התואר הראשון, ב-1960, נסעה לפריז לשנתיים ולמדה ספרות כללית בסורבון. עם שובה היתה עוזרת מחקר של ההיסטוריון פרופ' יהושע פראוור באוניברסיטה העברית. נשואה למשורר אורי ברנשטיין.
פרסומה הראשון היה בשנות השבעים המוקדמות, בכתב העת "סימן קריאה", שם פורסם פרק מספרה הראשון, "ששה פרקים על איה", שיצא ב-1976 (מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור). היא החלה לפרסם מאוחר יחסית, אך אפשר שכתיבתה התעשרה מכך, כי לשונה נעשתה חופשית יותר וזורמת ופחות חגיגית. זאת ועוד, בסוף שנות השבעים כבר אפשר היה לכתוב על נושאים "קטנים" כמו פחד ובגידה ולהיחשף בדרך יותר נועזת.
תגובות הביקורת על ספרה הראשון היו קיצוניות, ונעו בין התלהבות להתנגדות פרועה ולעתים ארסית. גם ספר זה וגם אלה שבאו אחריו לא היו רבי-מכר, גם אולי משום שכתיבתה אינה פונה אל הקהל הרחב. הפרוזה שלה מתנהלת בשני אפיקים: סיפורת בלטריסטית בצד סיפורת תיעודית-היסטורית. היא כותבת על היחסים הבלתי-ניתנים להתרה בין יהודים לערבים בארץ; על הטרגיות שבגורל המשותף; ועל היסטוריה דרמטית של מעשי איבה עם אתנחתות קצרות. יהודים, ערבים ואנגלים מקבלים בספריה גוף, שם והוויה אנושית. היא רואה בהם ""מקומיים"" הנאבקים על השליטה ועל הבכורה בפלשתינה-א"י.
פירסמה בכתבי העת המרכזיים בארץ. פרקים אחדים מספריה פורסמו בפרסומי המכון לתרגום, וכן נדפסו פרקים באנתולוגיות. בימי האינתיפאדה הראשונה (1987) כתבה לאגודת "בצלם" דוח על זכויות האדם בשטחים. ספריה הנוספים: "מכאן והלאה" (1983); "נראה לאחרונה" (1987); "המנדאטורים, ארץ ישראל 1948-1940" (1990, מהדורה נוספת ב-2003); "לפנות בוקר" (1995); "מקומיים" (2007); "שישה יחידים: דמויות שנויות במחלוקת בארץ בשנות השלושים" (2012). כמו כן תירגמה את "הבחילה" מאת ז'אן-פול סארטר (1978).

לבוא, שולמית. ""ששה פרקים על איה"". "סימן קריאה" 8. 1978. 422-418; לב-ארי, שירי. "בין משוכות צבר וקירות אבן חרבים". "הארץ" גלריה. 2.11.2007. 1, 20; שרון, יוסף. "שנות ה-40: האופציות שהוחמצו". "ידיעות אחרונות" ספרות. 3.8.1990. 23.

אלישע פורת