משוררת, מתרגמת, סופרת ועורכת
נולדה, גדלה והתחנכה בכפר סבא, שם למדה בבתי הספר היסודיים "עלייה" ואוסישקין ובתיכון כצנלסון. קיבלה תואר ראשון בביולוגיה (1974) ושני במדעי הסביבה (1977) מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר שני בכתיבה יוצרת (2001) מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
את דרכה הספרותית החלה בגיל מאוחר יחסית. ספרה הראשון "נמר שואג נגדי" (ספרית פועלים) יצא לאור ב-1993. מאז הוציאה עוד עשרה ספרי שירה, האחרון שבהם, שקשוקה בעין כרם, יצא ב-2017. ב- 2020 ראה אור מבחר משירתה במהדורה דו-לשונית אנגלית-עברית, בשם "בוקר טוב עולם". שירתה משלבת בין תכנים ביוגרפים, לעיתים וידויים ופרובוקטיביים, העוסקים בארוטיקה, במשפחתה ובילדות, ובין זיכרונות ליריים, לעיתים אף נוסטלגיים. הפואטיקה שלה נוטה ללשון דיבור פרוזאית ולקטלוגים אקסטטיים, המהווים כעין מסע אל תוך הממשות. שירים רבים מתייחסים למסעות ולטיולים בארץ ובעולם, והם נדבך מרכזי בפואטיקה של שחרור הליבידו. לעיתים זה אף שחרור מגדרי כמו בספרה "ומה מסמנים עצי הבאובאב" (2003), המתאר מסע ביטניקי של אישה שעוזבת את משפחתה ואת עבודתה לטובת טיול באוסטרליה, בניו זילנד, בתאילנד ובאפריקה. זאת, כמדומה, דמות הנוודת המשמעותית הראשונה בשירה העברית המודרנית.
מרבית ספריה מתמקדים בנושא אחד, ולכן ניתן להגדיר את הפואטיקה שלה כקונספטואלית: "נמר שואג נגדי" עוסק במיניות נשית; הימים שבקרתי בבית המשוגעים (1999) עוסק בדיוקנאות של בני משפחה או במכרים שהם "כמו משפחה", למשל בני גרעין הנח"ל וחברות; "ומה מסמנים עצי הבאובאב" הוא ספר תרמילאות נשי. "לרקוד אתך צ'רדאש" (2005) מתמקד בתהליך הפרידה של הבת מאמה שהלכה לעולמה; "איפה פגשת את הסרטן" (2006) מתאר את ההתמודדות עם מחלת הסרטן; "כתובת" (2008) מוקדש לתיאור מערכת יחסיה המורכבת עם אביה; בשביל בין עשבי הים (2011) הינה פואמה המתארת חופשה בסיני, אליה נוספו ציורים של עודד זידל; נורמל (2013) עוסק בשירי מחאה חברתית נשית.
תרגמה מאנגלית את שיריו וסיפוריו של צ'רלס בוקובסקי ("עד שהאצבעות יתחילו לדמם", 2002; מה יגידו השכנים, 2018) ושירים של ריטה דאב, ריימונד קארבר, אליזבת בישופ, וויליאם ורנר, אנה בּוּטֶה, שאנדור קָניאדי, אנטוני באטס ואחרים, שראו אור בכתבי עת ובאתרים שונים. סיפוריה הופיעו בכתב עת. בשנת 2010 כתבה ספר פרוזה בשם תוצאה חיובית, אשר זכה במענק לתרגום לאנגלית מטעם הקרן לתרגום ספרות מקור. ובשנת 2019 ראה אור ספר הפרוזה השני שלה, "דראגה קלרי" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הספר זכה בפרס אקו״ם ליצירה המוגשת בעילום שם לשנת 2017-2018. בנוסף, ערכה שתי אנתולוגיות של שירת מחאה, מלכה עירומה (2013) ומחאת כפים (עם גלעד מאירי ונועה שקרג'י, 2013) ואנתולוגיה על התמודדות עם מצבי/מחלות נפש, נפש (2019).
יצרה סרט תיעודי-פיוטי "מחפשת את בוסתן האפרסקים" (2006), המשלב יומן מסע של חיפוש משפחתי בהונגריה עם שירים, שהולחנו ובוצעו על ידי יסמין אבן. שירי ספרה "איפה פגשת את הסרטן" הוצגו בתערוכה משותפת עם הציירת נאוה שגב (2006) .יצרה מופע שירה ומוסיקה "איפה פגשת את בוקובסקי", (2008) עם הזמר והמלחין נעם רותם. וסרט תיעודי על שירה ועל מהפכת השירה בירושלים ובארץ שיצרה קבוצת ״"כתובת"״ (2011). מפברואר 2018 מפיצה אחת לשבוע שיר שתרגמה מאנגלית לעברית במסגרת פרוייקט בינלאומי בשם ״שיר השבוע״.
כחברה בקבוצת ""כתובת"" היא המנהלת האמנותית והעורכת של הפרויקטים "מקום לשירה" (מ-2003), "שירחוב" (2006) ועוד. שיריה תורגמו לאנגלית, איטלקית, צרפתית, ספרדית, פורטוגלית, תורכית, כורדית ועוד. זכתה בפרס טשרניחובסקי של אגודת הסופרים (1998); פרס עמיחי לשירה (2003); פרס ירושלים לספרות יפה על שם זבולון המר (2003); פרס EASAL מטעם האקדמיה האירופאית למדעים אמנויות וכתיבה (2018); פרס ע"ש אלפונסו גאטו, סלרנו, איטליה (2016) ועוד.

גור, בתיה. "אבא שלי לא אהב". "הארץ" תרבות וספרות. 9.8.2002. ה'2; מאירי, גלעד. "הביט הנגיש והממשי". "דימוי" 25. 2005. 64-61; הראל, מעין. "אבל שיש בו אהבה, חמלה ויכולת לסלוח". "הארץ" ספרים. 7.9.2005. 8.

גלעד מאירי