חוקר ספרות ומסאי
נולד ברמת גן, בוגר בית הספר התיכון צייטלין בתל אביב. השלים לימודים אקדמיים בספרות עברית ובספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן ולימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והוסמך לעסוק בעריכת דין. עבודת הדוקטור שלו הוקדשה לעיון באופיין האנציקלופדיסטי של יצירות ש"י עגנון "הדום וכסא" ו"כיסוי הדם". עוד לפני השלמת התואר השלישי ראה אור ספרו "פרשנות לחמישה מסיפורי ש"י עגנון" (עקד, 1974). ספרו העיקרי על עגנון הוא קול הנשמה: חקר 'הדום וכיסא' – ספר דברי הימים לש"י עגנון (1985).
ויס הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן, חוקר יצירתו של ש"י עגנון ומבקר הספרות העברית מדור המדינה ועד ימינו. עמד בראש המחלקה לספרות עם ישראל והוא שהעניק לה את שמה לאחר שנקראה המחלקה לספרות עברית, מתוך מגמה לעסוק בספרויות היהודים בכל הלשונות. ראש החוג להוראת הספרות במכללת "אורות ישראל" בישוב אלקנה.
היה מהראשונים בישראל שפיתח מנגנוני מחשוב לטקסטים ספרותיים, הקים מאגר לאחזור מידע לכתבי עגנון ועמד בראש הצוות להקמת מאגר דומה לכתבי המשורר אורי צבי גרינברג.
כתיבתו רוויה סממנים פוליטיים והיא מעריכה ושופטת את הספרות העברית מנקודת מבט ימנית רדיקלית. ספריו המובהקים מסוג זה הם: "דיוקן הלוחם: עיונים על גיבורים וגבורה בסיפורת העברית של העשור האחרון" (1975); "עלילה: ספרות הכיליון הישראלית" (1992); דרך המלך: מדיניות, ספרות, תיעוד (2003). את השקפותיו הפוליטיות לגבי הספרות העברית ביטא במאות רשימות ביקורת שראו אור בעיתונות היומית ובעיקר בעיתונות שבה ראה את ביתו האידיאולוגי: עיתון ההתיישבות ביהודה ושומרון "נקודה", בכתב העת "נתיב" ובעיתון היומי "מקור ראשון". כמו כן שימש כעורך שותף בספר: Agnon and Germany: the Presence of the German World in the Writings of S.Y. Agnon, (2010), וערך את האנתולוגיה: "ואני תפילתי: שירת התפילה של משוררים בני זמננו" (1991).

בלבן, אברהם. "הוא עוד יתגעגע". "ידיעות אחרונות" לשבת. 29.5.1992. 23; זילבר-ויתקון, אסתר. "בין לחישה לזעקה". "נתיב" ו' (29). 79-83; שמיר, זיוה. "דברים שרואים משם אין רואים מכאן". "מאזניים" ס"ז (2). 50-49.

אבידב ליפסקר