משוררת ומתרגמת
נולדה וגדלה בירושלים. החלה לפרסם בכתב העת "אֵב" ב-1994, ולאחר מכן במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ". חברת מערכת בכתב העת לשירה "הו!" בעריכתו של דורי מנור, איתו היא משתפת פעולה בכתיבה ובתרגום. יחד כתבו את הלִברית לאופרה "אלפא ואומגה" (2001) שהועלתה על במת האופרה הישראלית ב-2001.
ספר שיריה הראשון, "חד-קרן" (הקיבוץ המאוחד, 2002), כולל שירה אישית ומלנכולית הכתובה בחרוז ובמשקל. ב-2002 תירגמה מאנגלית עם דורי מנור את ספרו של דוד מנדלסון "צל וחיזיון בירושלים". באותה שנה תירגמה גם את "היומנים של סילביה פלאת, 1962-1950". קובץ שיריה השני הוא "ספר הרפואות הפשוטות" (2006). ב-2011 תירגמה את "כרוך סביב צווארך" מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה ואת "רישום של העבר" מאת וירג'יניה וולף. ב-2016 פרסמה את ספר שיריה השלישי האחות הנוראית.
ב-2004 זכתה בפרס ורטהיים לשירה של אוניברסיטת בר-אילן, וב-2007 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול ז"ל. בשנת 2017 זכתה בפרס ברנשטיין.
הנושא השליט בספר ביכוריה הוא נשיות מהיבטים שונים: "מִקִּיר חַדְרִי בָּקַע כְּקִיא צֵל אִישָּׁה" ("התבגרות"). ההתבגרות המינית הנשית והשלבים הטראומטיים המלווים אותה מקבלים ביטוי נרחב: "'אַל תָּצִיצִי!'/ צָוַוחְתִּי. הִיא הִבִּיטָה, וְאָמְרָה: 'כְּבָר יֵשׁ לָךְ צִיצִי',/ וְהִתְכַּסֵּיתִי בִּכְלִימָּה" ("גולם"). התשוקה המינית גם היא מקבלת ביטוי העולה מגילוי הפאלוס הגברי: "…וְהַנַּח לִי לְלַטֵּף/ אֶת הַמָּקוֹם שֶׁמִּתּוֹכוֹ נוֹטֵף/ הַקֶּצֶף שֶׁהֵצִיף אֶת כָּל לֵילוֹת/ הַסּוֹד שֶׁלֹּא יָכוֹלְתְּ לְגַלּוֹת" (8).
שיריה חרוזים ושקולים בקפדנות והיא מרבה לכתוב בצורה החמורה של הסונט. בחירה זו נובעת גם מן העניין האידיאולוגי-פואטי הקשור למאבקה (במשותף עם דורי מנור) נגד המהפכה השירית של נתן זך.
היא יוצרת רעיונות מפתיעים הזוכים לליטוש צורני וצלילי קפדני. אפיון זה, שאפשר לציין אותו לשבח, התקבל בביקורת חריפה על ידי כמה מן המבקרים, שטענו כי החריזה שלה מלאכותית, תוצר של הברקה רגעית כפויה ולא של השראה צלילית שהיא גם חווייתית.

ברלוביץ, יפה. "הפסימיות העליזה של אנה הרמן". "כרמל" 14. 2010. 94־96; לויתן, עמוס. "שאלת ההתענגות הנשית". "עתון 77" 270־271. 2002. 34־35.

אילן בר-דוד