מחזאית

נולדה למשפחת מיבר בטבריה ב-1953, דור שביעי בארץ. למדה בתיכון "תלמה ילין" במגמת תיאטרון, ושנה אחת בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. שירתה בלהקת הנח"ל, שם פגשה את גידי גוב ונישאה לו. בשנים 1991-1981 כתבה בעיקר מערכונים וסדרות לטלוויזיה. היתה ממעצבי הסגנון הקומי של הסדרה "זהו זה" ששודרה בטלוויזיה החינוכית ויצרה סגנון ייחודי של הומור ישראלי. כתבה את "כן, מה?!", סדרה קומית ששודרה בערוץ 1, וטקסטים ל"לילה גוב" בערוץ 2.
מ-1991 כתבה לתיאטרון. ב-1991 הוצג בתיאטרון "החאן" המחזה "אהבת מוות" על אישה שפוגשת את המוות ומבקשת שייקח אותה, אך היא לא מופיעה ברשימותיו. ב-1999 העלתה בתיאטרון "הקאמרי" את "חברות הכי טובות" בבימויה של עדנה מזי"א. המחזה מספר את סיפורן של שלוש נשים ישראליות מילדות עד בגרות, על רקע השינויים בחברה הישראלית. המחזה הצליח מאוד, זכה בפרס התיאטרון לקומדיה של השנה, עובד גם לסדרת טלוויזיה, ותרגומו הוצג גם בלונדון. ב-2001 הוצג ב"קאמרי" "ליזיסטרטה 2000", עיבוד למחזהו של אריסטופנס, וב-2004 הוצג ב"קאמרי" המחזה "עקר בית", שעוסק בטייס ישראלי שפרש וממרר את חיי אשתו ובנותיו. גם מחזה זה זכה בפרס התיאטרון. ב-2008 הוצג ב"קאמרי" המחזה "אוי אלוהים", המציע מבט מחויך על בורא עולם ששקע בדיכאון ומבקש את עזרתה של פסיכולוגית כדי שלא יתפתה לחסל את עולמו. ב-2009 הוצג ב"קאמרי" המחזה "משפחה חמה", על לחציה ונחמותיה של משפחה ישראלית. ב-2011 הוצג המחזה "סוף טוב" – פנטזיה קומית-מוזיקלית על התמודדות עם מחלת הסרטן, המבוססת על סיפורה האישי של גוב. זהו המחזה האחרון שכתבה לפני שהכריעה אותה מחלתה. ההצגה זכתה להצלחה רבה, הועלתה בתיאטרון "הקאמרי" 400 פעמים, והוצגה גם בהונגריה, גרמניה, צרפת ואנגליה.
ב-2003 השתתפה בפרויקט משותף של מחזאים ישראלים ופלשתינים בשם "צדדים הפוכים", שהוצג בתיאטרון "היילבורן" בגרמניה. ב-2007 הוצג ב"הבימה" עיבוד בימתי שלה לסרט "הלהקה".
בשיתוף עם גידי גוב פירסמה את ספר הילדים "שאול הטרקטור" (1983). כתבה טור בעמוד הדעות של "ידיעות אחרונות", ממקימות "עזרת נשים" למען נפגעות תקיפה מינית ופעילה במחנה השלום.
קו בולט ביצירותיה השונות הוא ערגה לנורמליות וחרדה מפניה. היא פיתחה מבט משלה – שהוא גם מחויך וגם ביקורתי – על מנגנוני ההסתגלות שפיתחה החברה הישראלית אל אלימות מתמשכת ואל היסטריה, מאחורי מסכות רבות של נורמליות.

אדטו, עדנה. "גדלתי להעריץ את המאצ'ו הישראלי; ריאיון עם ענת גוב". "ידיעות אחרונות", 7 ימים. 6.1.1989. 34-35; גלסנר, אריק. "על חולשות ותחבולות (ביקורת על '"עקר בית": מחזה')". "מעריב", מוסף שבת – ספרות וספרים. 8.4.2005. 26; קינר, גד. "להציץ במציץ: תחבולות אירוניות ואלימות במחזאות הנשים החדשה בישראל". "תיאטרון: רבעון לתיאטרון עכשווי", 5. 2001. 3-9.

נסים קלדרון