משוררת ומתרגמת
נולדה בווילנה, ליטא, שם התחנכה עד גיל ארבע-עשרה. עלתה ארצה עם משפחתה ב-1990, וגדלה בקיבוץ עין כרמל. בשירותה הצבאי היתה מדריכה בחיל תקשוב. בעלת תואר ראשון בכלכלה מהטכניון (1999). עבדה ככלכלנית במשך שלוש שנים, וב-2002 עברה לעיסוק בניתוח מערכות מידע.
ב-2001 החלה לפרסם שירה באתרי אינטרנט, ב"במה חדשה" ובכתב העת המקוון "דג אנונימי". פירסמה גם בכתבי עת: "הגדה השמאלית", "גג", "שבו" ועוד. במקביל החלה להופיע בהקראה פומבית ותיאטרלית של שיריה. תחילה בערבי במה, ואחר כך באירועים של "הליקון", "דג אנונימי" ועוד. ב-2004 החלה לפרסם שירים ומבחר תרגומים ב"הו!". כיום היא חברת מערכת פעילה בכתב העת ובאירועיו.
פירסמה ספר שירה ראשון, "יצירה ווקאלית ליהודי, דג ומקהלה" (אחוזת בית, 2006) וספר שירה נוסף, "מסעו של יונה" (אחוזת בית, 2011), הכולל מבחר שירים מקוריים לצד תרגומים משירת מרינה צווטאייבה. פירסמה ספר שירה שני, אחותי יהונתן (2017), שזכה לשבחי הביקורת.
תירגמה מרוסית את ספרה של צווטאייבה, "סיפורה של סוניצ'קה" (2005); את הספר "המזוודה: שני רומנים" מאת סרגיי דובלטוב (2010); ומליטאית את "נהגה בחשכה: שיחות עם ילדים" מאת ונדה יוקנייטה (2011) ועוד.
כותבת שירה חושנית, בחרוז ובמשקל. כך מתוך "מסעו של יונה" השיר "שני רישומי גברים": "לִישׁוֹן וְלֹא לַחְשׁוֹב עַל מָה שֶׁבְּבִטְחָה/ אַתָּה רוֹאֶה בּוֹ כִּשָּׁלוֹן שֶׁל חֲלוֹמְךָ./ שְׁרִירֶיךָ, שְׂעָרוֹת גּוּפְךָ, אֵיבָרִי הַמִּין-/ הַכֹּל פָּרוּשׂ, אַךְ מַבָּטְךָ אֵינוֹ זָמִין".
ב-2005 התעורר פולמוס סביב הכותבים ב"הו!" בכלל וסביב כתיבתה בפרט. המסתייגים טענו שהיא נצמדת לתבנית שירת-חרוז במשקל, והשירה הופכת לחרזנות ראוותנית וחסרת אירוניה. אריאל הירשפלד כתב כי "אין בה ובטיפולה במילים הנחרזות אף שמץ מן האירוניה הדקה, הפועלת מן המסתור" (2005). בעיני אחרים (למשל זיוה שמיר, 2006) היא דווקא חומקת מהמגבלות של הצורניות המוקפדת באמצעות נושאי שירתה המגוונים, והיא עושה זאת מתוך ראייה שירית רחבה ובוגרת, מודעת ושנונה.

הירשפלד, אריאל. "נרקיס כדחליל". "הארץ" ספרים. 16.2.2005; קלדרון, נסים. "סיון בסקין והחרזנים". "מעריב" ספרות וספרים. 14.1.2005. 25; שמיר, זיוה. "אאוטסיידרית משלנו". "מעריב" ספרות וספרים. 7.4.2006. 29.

אילן בר דוד