משוררת ישראלית בשפה הגרמנית
נולדה בעיר בולסלב שבחבל הסודטים, צ'כיה. אביה היה רב. ב-1936 השתקעה המשפחה בפראג. עלתה ארצה ללא הוריה, במסגרת עליית הנוער (1939), ולמדה עם קבוצת נערות בבית הספר החקלאי ע"ש חנה מייזל בנהלל. הוריה ומשפחתה נספו בשואה.
נישאה ב-1942 למאיר כהן, שעלה מליטא שנים אחדות לפניה, והיה נוטר במשטרה הבריטית. השניים הקימו את ביתם בעפולה, ונולדו להם שני בנים, הסופר דניאל-כהן שגיא ואחיו אפרים. ב-1948 עברה המשפחה לתל אביב. באמצע שנות החמישים החלה לכתוב שירה בגרמנית, אז גם אימצה לעצמה את השם בולסלב, על שם עיר הולדתה.
מכס ברוד גילה את שירתה בארץ בסוף שנות החמישים. הוא עודד אותה וסייע לה לפרסם את יצירתה. שניים מספריה נדפסו בגרמניה, הראשון "הדרך ארוכה כאלפי נחשים" (1965), והשני "סימן בחול אחרינו" (1972). בעקבות פרסום ספריה הוזמנה לגרמניה ולשווייץ למסעות של ערבי קריאה, וספריה זכו לביקורות אוהדות בעיתונות הספרותית הגרמנית. זכתה בפרסים ספרותיים בגרמניה, בהם פרס מטעם ארגון הסופרים האירופאיים והעיר מינדן (1975).
בכל שנותיה בארץ נתקלה בעוינות ובחוסר הבנה מצד הממסד הספרותי, שלא עיכל את כתיבתה בגרמנית. עם זאת, מבקרים טענו שהיא ממשיכה את שירתה של אלזה לסקר-שילר. מבאי ביתה היו המשוררים עזרא זוסמן וש' שלום, שאף תרגמו משיריה לעברית. זוסמן פרסם משיריה במוסף הספרות של "דבר". בשירתה שילבה פנטזיה ונוסטלגיה, מכאב הקיום ומכיסופי אושר.

Pazi, Margarita. "Authors of German Language in Israel". Insiders and Outsiders. Michigan: Wayne State University Press. 113-124.
דניאל כהן-שגיא, ״יש למקס ברוד תוכניות חשובות למחר בבוקר: זיכרונות מהסלון הספרותי שניהלה אמי", המשוררת נטי בולסלב, בדירתנו העורפית ברחוב שפינוזה 14״, הארץ, 5.6.18.

אלישע פורת