סופרת ואמנית
נולדה ברמת גן. לאחר שירותה הצבאי נסעה עם בעלה, הצלם עודד ידעיה, ללמוד אמנות בניו יורק, ב-School Of Visual Arts (SVA). בשובה לארץ החלה ללמוד לתעודת הוראה באמנות. בשנים 1993-1988 חיה בקיבוץ חניתה ושילבה עבודה בקיבוץ עם אמנות והוראת אמנות במכללת "אורנים". לאורך השנים עסקה גם בסחר ביהלומים. בראשית שנות התשעים חדלה לעסוק באמנות פלסטית ופנתה לכתיבה. ספרה הראשון, "ואקום", יצא ב-1995 (זמורה-ביתן). אחריו יצאו: "קטלוג" (1997); "עור" (2001); "שוש" (2005); "שכן טוב" (2011).
עוסקת בהוראת כתיבה ועומדת בראש המחלקה ללימודי כתיבה של בית הספר
"מנשר" לאמנות, שהקימה עם בעלה עודד, העומד בראשו. ב-2011 יצאה האסופה של בוגרי המחלקה לכתיבה של בית הספר "מנשר" לאמנות, "דיבור", שאותה ליקטה ידעיה, והיא כוללת מבחר יצירות בפרוזה ובשירה.
שם האסופה שהוציאה ידעיה יכול גם לייצג כיוון מרכזי מאוד המאפיין את כתיבתה, הנושאת אופי "דיבור"י. כך למשל ספרה "שוש", שלכל אורכו מהווה שיחה חד-צדדית שמנהלת אישה עם אמה שנפטרה. כוחה ה"דיבור"י של הכתיבה יוצר ייצוג פרטי וייחודי שנתפש כמשקף בצורה כנה דמויות מגוונות מחתכים סוציו-אקונומיים שונים מתוך החברה הישראלית.
ספריה מאופיינים בתודעה חברתית-פוליטית חריפה, המעוגנת בידע אינטימי בזרמים חברתיים ביקורתיים בני זמננו, והיא משתקפת הן במגוון הדמויות שלה, הכוללות "אחרים" ואנשי שוליים, הן בזירות האירוע והן באופיים של המצבים הדרמטיים. כך, למשל, גיבורת הרומן "עור" היא אנה, עולה מרוסיה, שאביה הסתלק עם סל הקליטה ועם השכנה. אנה ואמה, "הפרה" – כפי שאנה קוראת לה, נשארו בישראל. אנה עבדה בבורסת היהלומים ומאז שפוטרה היא עובדת ליד, ב"מועדון הבורסה", מוכרת פנטזיות סקס. המקומות שונים אבל השפה היא אותה השפה: שפת המסחר היא גם שפת הסקס. בשני המקומות מוכרים וקונים אשליות ותדמיות, החמדנות היא הבסיס המוצק היחיד, ובשניהם נתפשות האהדה, החמלה וההכרה בזכות קיומו של הזולת כיצור נבדל ועצמאי – כסוג של מותרות. בתה היא הקולנוענית קרן ידעיה.
ידעיה היא סופרת שמקדישה מקום מרכזי ביצירתה להגות חברתית וקיומית ולעיונים ארס-פואטיים. ואולם, וזה מרכיב מהותי בסוד עוצמתם של סיפוריה, היא אינה מוותרת על יצירת מערכים מורכבים של מתח וסקרנות. רוב סיפוריה סובבים סביב הניסיון לפענח איזו תעלומה, שפתרונה קשור תמיד בסוגיות מוסריות מהותיות ובסוגיות אידיאולוגיות ופוליטיות. מרכיב חשוב נוסף, המעבה את כוח המשיכה של הסיפורים, הוא קולה של הסופרת, השומר ברוב הגילומים שלו על גוון צרוד, אפלולי וסקסי, העולה בקנה אחד עם תיאורי מין "קשים" ומשכנעים.
ספרה האחרון עד כה הוא מלכת הממולאים (2016), פרודיה שנונה ועוקצנית על המציאות הישראלית, דרך סיפור חייה של צעירה ששואפת להיכנס לתחום הקולנוע.

אדיבי-"שוש"ן, אסתי. "שלג על אבן יהודה". "עתון 77" 355־356. 2011. 12־13; מנדה-לוי, עודד. "מעתקי דמויות כתופעה בין-טקסטואלית – מקרה יונתן". "צפון" 6. 2000. 253־261; סמיט, שהם. "אנה איננינה". "הארץ" ספרים. 29.5.2002. 6.

אוראל שרפ ויגאל שוורץ