משוררת
נולדה בחיפה. עוסקת בטיפול זוגי ומשפחתי, טיפול באמנויות וגישור. פירסמה שני ספרי שירה. הראשון, "צפור הלאונרדו" (עקד, 1992), מתאפיין בסגנון אישי ולירי. השירים הכלולים בו מתארים את חוויותיה של המשוררת בלשון פיגורטיבית דשנה. הטבע, על גילוייו השונים, משמש בקובץ זה פעמים רבות כבבואה לעולמה הפנימי של הדוברת.
ספר שיריה השני, "כיתת חיים" (2000), עוסק בעוצמתה של חוויית השואה מנקודת מבטה של מי שאינה ניצולה אלא ילידת הארץ. שירי הקובץ מאופיינים בריבוי פרטי מידע ובתיאורים שאותם משחזרת הדוברת לפרטי פרטים מתוך מחשבותיה. השירים מנסים לתאר עולם שנדמה שלא ניתן לתארו. כך צפות ועולות דמויות ייחודיות כגון "יוֹמְטוֹב בּוּכֶנְוַלְד" או "טוֹיבֶּלֶ'ה מַיְדָנֶקדַּע", אולם מוצגת גם עמידה חסרת אונים מול המידע והמראות, המתבטאת באמירות כגון "לֹא נוּכַל לִרְשֹׁם מִסְפַּר הָאֵבָרִים" ("הלמות"). מהלך מקביל הוא המעבר מתחושת הזדהות עמוקה עם העולם המתואר להכרה בדבר חוסר התואם הקיצוני בין "[…] רְעַב הַהִזְדַּהוּת/ מוּל רְעַב הָרָעֵבדַּע" ("ראובן").
גורביץ', ניצה. "כוחה של הרוח הזוכרת". "עתון 77" 245. 2000. 6; רוזנפלד, ברכה. "שירת שואה". "מאזניים" ע"ה (1). 2001. 54-55.

נעה ולדן