חזרה לדף התוצאות

אדף שמעון /// משורר, סופר, עורך ומוזיקאי /// נולד בשדרות, ישראל /// 1972 /// גיל: 50

יש להירשם כדי לשמור את הערך

לשמירת הערך באיזור האישי, לחצו על הלב

שתפו את הערך:

זכויות היוצרים של התמונה

צילום: אלון דהן

ז'אנרים אופייניים

מתח
פנטזיה
רומן

תחומי יצירה

מוזיקה
מסה
עריכה
פרוזה
שירה

פרסים

פרס ניומן
פרס ספיר
פרס ע"ש יהודה עמיחי

שפות יצירה

עברית

מעדכן/ת הערך

רינה ז׳אן ברוך
תאריך עדכון אחרון: 2020-08-01 00:00:00

משורר, סופר, עורך ומוזיקאי
יליד שדרות. למד בבית ספר יסודי ממלכתי-דתי בעיר הולדתו. בחטיבת הביניים עבר לישיבה של ש"ס, עזב אחרי חצי שנה והשלים את לימודיו בתיכון חילוני. שיריו הראשונים התפרסמו בתקופת שירותו הצבאי בכתבי העת "מאזניים", עתון 77 ועכשיו. ב-1993 היה בין מייסדי כתב העת אֵב, לצד דורי מנור, אורי פקלמן, רועי גרינולד וגל קובר, ובו פרסם משיריו.
ב-1994 עבר משדרות לתל אביב, וכעבור שלוש שנים ראה אור ספר שיריו הראשון "המונולוג של איקרוס" (1997, גוונים), שעליו זכה בפרס משרד החינוך לעידוד ספרי ביכורים ונכנס היישר לתוכנית הלימודים. בשנים 2000-2005 כיהן כעורך ספרי המקור של הוצאת כתר. בין הסופרים שערך: עינת יקיר, אופיר טושה גפלה, דודו בוסי וניר ברעם. ב-2002 הופיע ספר שיריו השני "מה" "שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי" (2002), שצורף אליו דיסק ובו שישה שירים מולחנים "מה"ספר. בשנים הבאות פרסם אדף מספר ספרי פרוזה: "קילומטר ויומיים לפני השקיעה", רומן בלשי (2004); "הלב הקבור", ספר פנטזיה (2006), ואת הטרילוגיה "ורד יהודה" הכוללת את "כפור" (2010); "מוקס נוקס" (2011, שזיכה אותו בפרס ספיר) ו"ערים של מטה" (2012). ב-2009 ראה אור ספר שיריו "אביבה-לא" שבו הגיב על מותה הפתאומי של אחותו. הספר התקבל בהתלהבות יוצאת דופן וגם זכה בפרס היוקרתי לשירה על שם יהודה עמיחי.
במקביל כתב שירים ללהקת "כנסיית השכל", לברי סחרוף ולחיים אוליאל. ב-1996 השתתף בכתיבה והקלטה של "צורך", אלבו"מה" הראשון של להקת "האצולה", אשר התפרקה זמן קצר לאחר מכן. ב-2005 פרסם באינטרנט את האלבום הקצר "עוד מעט ירד הקיץ". בנוסף ערך, יחד עם אורנה בן דור ויאיר גרבוז, את תוכנית הטלוויזיה "דו"ח אינטימי".
רוב מאמרי הביקורת שנכתבו על אדף תיארו אותו כקול חדש וחשוב בספרות העברית, אבל מיקמו אותו באופנים שונים במשבצת של היוצר המזרחי "מה"פריפריה. ביצירותיו וברשימות שכתב הוא מערער על המיקום הזה, משרטט אזורי גבול חדשים בין המרכז לפריפריה ובין שדרות לתל אביב, וכך טורף את המונחים השגורים ומערער על המיקומים המוכנים מראש. בה בעת, הוא הופך את חוויית הדחייה והכיעור-לכאורה שמעוררת הפריפריה לפנטזיה מיתית-עוצמתית, אך בלי להסתיר את הסדקים הנבעים בפנטזיה ומשבשים אותה. כבר בתחילת דרכו ביקש להתכונן כמרכז אוניברסלי, לא מקומי ולא מסוים, ומשם ביקש לחבור אל המקומי והפריפריאלי.
התנועה בין אוניברסליות ללוקליות, מיתולוגיה מערבית וביוגרפיה אישית מאפיינת את כל כתביו, בדרכים שונות ומגוונות. ב"המונולוג של איקרוס", ספרו הראשון, נחשפות תדיר, מבעד למונולוג האוניברסלי ולדמויות הגיבורים המיתולוגיים, חוויות אישיות מן הפריפריה. ב"מה" "שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי", ספרו השני, מתגלה קולו הפרטי החושף את יחסו המורכב אל הביוגרפיה האישית שלו: "אֲנִי עוֹד אֶתְעוֹרֵר מֵחֲלוֹם הַבְּעָתָה שֶל הַבִּיוֹגְרַפְיָה", הוא מכריז בשיר החותם את הספר. גם לאחר שנות חיים בתל אביב חוזר אדף לשדרות, ובתהליך של הסתכלות לאחור מתעורר מחדש הקיבעון לילדות, כתחושות בלתי פתורות שמעוררת בו הביוגרפיה שלו. תנועה מרחבית תואמת, המשלבת עיסוק בסצנת הרוק בשדרות ובחיי האקדמיה בתל אביב, משמשת ציר מרכזי בעלילת הרומן "קילומטר ויומיים לפני השקיעה". עלילת "הלב הקבור" מתרחשת בין שני מרחבים מקבילים: עיירה קטנה בדרום "הארץ" ומרחב פנטסטי, אוטונומי לכאורה, השואב את דימוייו "מה"מקרא ו"מה"הגות היהודית בימי הביניים.
פתיחת הרומן פנים צרובי ח"מה", טומנת בחובה הבטחה לאוֹרי, ילדה בת שתים-עשרה מנתיבות, להיות בעלת קול עצמאי וכוחות נבואיים. אך הכוחות האלוהיים שניתנו לה לא עומדים לה בבואה למנוע את מות א"מה" ואת התרסקות משפחתה, ומתוך מפח נפש היא מחליטה לוותר עליהם. בניסיון לברוח מן המציאות שאליה נקלעה, אורי מקי"מה" משפחה משלה בתל אביב. אך ההחלטה לוותר על הכוחות האלוהיים מוביל אותה להסתגר בעצ"מה" עד כי אפילו קולות בעלה וילדתה נשמעים לה כצלילים רחוקים. ועם זאת, היא נותרת שבויה בחיפוש עקר אחר הקול האלוהי שכעת נוכח כ"חסר" בתוכה; נוכחות נפקדת שעליה היא משלמת באובדן קולה העצמאי.
בכתיבתו הייחודית יוצר אדף תצרפים עשירים, מקוריים ותובעניים של מחוזות, ז'אנרים וסגנונות שונים, הנדמים לעיתים כמנוגדים ואף סותרים זה את זה: אוניברסליות ולוקליות, מרכז ופריפריה, שירה כתובה ומושרת, ספרות הגותית, בלשים ופנטזיה, עברית המעוגנת במקורות יהודיים מרבדים היסטוריים שונים ושפת יומיום.
אדף הוא חתן פרס ניומן לשפה עברית (2017). החל מ-2012 משמש אדף כמרצה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וכיום הוא משמש כראש המסלול לכתיבה יוצרת באוניברסיטת בן גוריון.

בורשטיין, דרור. "אורפיאוס משדרות". "הארץ" תרבות וספרות. 12.4.2002. 2; פדיה, חביבה. "לא על דרך השירה אלא לפי כאב". "הארץ" ספרים. 24.3.2010. 22-23; קלדרון, נסים. "צופן חדש". "מעריב" ספרות. 26.4.2002. 27; שמואלוף, מתי. "בין לבין – מיפוי טריטוריה מזרחית-ישראלית: אדף שמעון, 'קילומטר ויומיים לפני השקיעה"'. "מאזניים" ע"ט (5-4). 2005. 73-72; שוורץ, יגאל. "'כשחוני המעגל נפגש עם איקרוס', פריפריה ומרכז ברומן 'בחורף' לי"ח ברנר וברומן '"הלב הקבור"' לשמעון אדף". "מכאן" יב'. דצמבר 2012. 191-171.
הדס שבת-נדיר ובתיה שמעוני

לינקים חיצוניים

לקסיקון אוהיו לספרות עברית

ספרים/כתבי עת/עיתונים שהופיעו בגוף הערך

אביבה-לא, דו"ח אינטימי, הלב הקבור, המונולוג של איקרוס, ורד יהודה, כפור, מה, מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי, מוקס נוקס, עוד מעט ירד הקיץ, ערים של מטה, פנים צרובי חמה, צורך, קילומטר ויומיים לפני השקיעה, שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי

ספרים/כתבי עת/עיתונים מן הביבליוגרפיה

הארץ, מאזניים, מכאן, מעריב

תגיות חופשיות

מוזיקה, מזרחיות, מיתולוגיה יוונית, פנטזיה, פריפריה, שירה מולחנת

מידע כללי

שפות תרגום
אנגלית
ספרדית
צרפתית

בקשר ספרותי עם
אוליאל חיים
בוסי דודו
בן דור אורנה
ברעם ניר
גרבוז יאיר
גרינולד רועי
טושה גפלה אופיר
יקיר עינת
מנור דורי
סחרוף ברי
פקלמן אורי
קובר גל

עיר או ארץ מגורים
ישראל
תל אביב

זהות אתנית/דתית
יהודי/ה

גודל ערך
בינוני

הציעו תיקון, הוסיפו מידע חדש או תמונה

    שלחו תמונה עם זכויות יוצרים:

    הערה חשובה

    הלקסיקון מעודד שימוש נרחב במידע שבו למטרות לימוד ומחקר. לפיכך, אפשר להוריד ערכים ושאילתות מן הלקסיקון למחשב האישי בקלות ובכמה תצורות. נבקש כי בכל שימוש שהוא בערכים ובשאילתות שבאתר, יינתן קרדיט הולם לאתר ולמחבר/ת הערך.
    בשונה מן הטקסטים שבלקסיקון, אין להעתיק או לעשות שימוש אחר בתמונות אשר באתר ללא הסכמה מפורשת מבעלי הזכויות עליהן.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.