סופר, מתרגם, חוקר ספרות ולשון
נולד בדגניה, שבה התגורר עד 1952, עת נאלץ לעזוב בשל מחלוקות אידיאולוגיות. בגיל שלוש חלה במחלת הפוליו ובגינה סבל מנכות ברגלו. השתתף במלחמת העצמאות והיה מדוברי הפלמ"ח ומשדרני הרדיו המחתרתי של "ההגנה". בשנות החמישים היה שותף בעריכת העיתונים "במעלה", "עיתון הנח"ל" ו"העולם הזה". מילא שורה של תפקידים בעיתון "ידיעות אחרונות", בהם עריכת מוסף סוף השבוע וכתיבת מדור מיתולוגי לביקורת ספרות בשם "ממכבש הדפוס". שימש כאיש יחסי ציבור, ובשנות השבעים והשמונים פתח משרד ליחסי ציבור וחברת פרסום. ערך והגיש תוכניות ב"גלי צה"ל". הגם שנעדר השכלה פורמלית, הרבה להרצות באוניברסיטאות בתחום התקשורת.
ב-1967 הוציא את ספרו "101 חמשירים". הוא נחשב למי שהמציא את המילה "חמשיר" ומי שפיתח ז'אנר זה בעברית. את אהבת השפה שיקע בספרו "מילה בסלע" (1990), שבו הוא מתחקה אחר שורשיהם של מילים ופתגמים. חדשנותו המילולית הובילה לצירופו כחבר נלווה באקדמיה ללשון העברית. ב-1974 הוציא "הגדה של פסח" בתוספת פירוש ברוח הזמן. חיבר עם יואל רפל את הספר "יראה ואהבה: סיפורים ומימרות חסידיים" (1996), שראה אור לאחר מותו. ספר נוסף שיצא בסיועו של רפל הנו "מכתם לעגנון" (1994), המכיל מפתח פתגמים ומסה על הכלב בלק.
כסאטיריקן היה אחראי על עריכה וכתיבה של קובצי בדיחות, דוגמת "אוצר הבדיחה הפוליטית" (1969), וכן חוברות על לוי אשכול, ביבי נתניהו ואחרים. הוא שקד על תרגומים רבים לספרי ילדים, מהבולטים שבהם: "מקס ומוריץ" (1965); "אמא אווזה" (1986); "יפתח המלוכלך" (1975). לצד תרגומיו עסק גם בכתיבה לילדים, ובין הספרים: "ילדות קלה" (1974) ו"כשאגדל" (1978).

לוין, יעל. ""מכתם לעגנון" מאת אורי סלע". "מבוע" כ"ט. 1995. 100-104; נבו, רעיה. "הגל הקל של השירה העברית". "אותות" 73. 1986. 53.

מוריה דיין