סופר
נולד בקראקוב, פולין. עלה לישראל ב-1940. בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, ובעל תואר דוקטור לבריאות הציבור מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בארצות הברית. בשנים 1984-1977 כיהן כמשנה למנכ"ל משרד הבריאות ואחר כך כמנכ"ל המשרד. חוקר בתחום הסרטן והאפידמיולוגיה. לצד עבודתו כרופא וחוקר עסק גם בכתיבה עיתונאית וספרותית. מודן הוא אביהן של המאיירת והציירת רותו מודן והשחקנית והתסריטאית דנה מודן.
מודן כתב שלושה ספרים העוסקים בעולם הרפואה. הראשון, "רפואה במצור: שביתת הרופאים" (אדם, 1985), מתאר את שביתת הרופאים הגדולה של 1983 כפי שנראתה מאחורי הקלעים. שני הספרים האחרים, "החדר השני משמאל": סיפור מתח של בית חולים" (1992) ו"כמה כבשים אפשר לספור בלילה" (1995), הם ספרי בלש שבמרכזם עומדת דמותה של רב-פקד אלונה אריאל, חוקרת קשוחה, יפה ומבריקה המפצחת תעלומות סבוכות. "החדר השני משמאל" מציע עלילה מרובת פיתולים ודמויות המתרחשת אמנם על רקע בית החולים אך אינה נקשרת ישירות לעולם הרפואה. רק בפרק האחרון קושרת החוקרת את כל הפרטים לעלילה כמעט בלתי מסתברת, שחוליות אחדות בה נותרות רופפות ובלתי הגיוניות.
ב"כמה כבשים אפשר לספור בלילה" המבנה מהודק יותר ופתרון התעלומה מסתבר יותר. מעבר להיבט העלילתי, כוחו של הספר הוא במבט מבפנים של רופא בכיר על מערכת הבריאות ובחשיפת כשליה. הוא שולח חִצי ביקורת במערכת המדינית ובראשה שר הבריאות, שאינו מבין דבר בתחום שעליו הוא מופקד, וכל עניינו לנצל את תפקידו כקרש קפיצה לתפקידים בכירים יותר. הסופר אינו חוסך ביקורת גם מעמיתיו, הרופאים והאחיות, המתנהלים באופן מתנשא ואדיש מול החולים. הוא מאיר את מצבם הקשה של החולים, שנעשים תלויים לחלוטין בגורמים המטפלים, המסיגים אותם למעמד של ילדים. האחיות פונות אליהם בלשון חיבה מקטינה והרופאים מדירים אותם מהדיונים על מצבם הבריאותי.

בתיה שמעוני