סופרת
נולדה בתל אביב. בתו של הרב ד"ר משה-אריה קורץ. גדלה לסירוגין בתל אביב ובירושלים, אך את לימודיה התיכוניים סיימה בתל אביב בתיכון "עירוני ג"' לבנות. בעלת תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים (1967). שימשה כפרופסור מן המניין בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, שם כיהנה בתפקידים רבים, בהם כדיקן וכחברת "הוועדה לבדיקת המרקם המגדרי". מאז פרישתה לימדה כחמש שנים במכללה האקדמית תל אביב-יפו בבית הספר למדעי ההתנהגות ועסקה, בין השאר, בפסיכולוגיית הגשטאלט ובמחקר איכותני. ב-2011 העניקה לה מכללת תל אביב-יפו את התואר "עמית כבוד". באותה שנה עזבה את המכללה והחלה משמשת כנשיאה של המכללה האקדמית לחברה ואמנויות בנתניה.
פירסמה מחקרים בפסיכולוגיה, ספרי עיון ופרוזה. ב-1979 ראה אור ספרה הראשון, "חיילי בדיל על חוף ירושלים" (שוקן), שעליו זכתה בפרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה מטעם עיריית תל אביב-יפו. מספריה הבאים: "קיבוץ מקום" (1984); "אביב שנות" (1987); "חוץ מציפורים" (1990); "רקמות" (1991); "אל לאה" (1996, 2011 במהדורה מורחבת); "גלגולו של מקום" (2000); "סדר נשים" (2003). הספר "ילדי כפר עציון" (2007) זכה בפרס בהט לספר העיון המקורי הטוב לשנת תשס"ו. רבים מספריה תורגמו לאנגלית, והיא פירסמה ספרים נוספים בשפה זו.
ערכה ספרי מחקר בתחום הפסיכולוגיה. כמו כן עסקה בחקר הנרטיב והקאנון, ועם הספרים שערכה בתחום זה נמנית בין השאר הסדרה The Narrative Study of Lives (עם רות'אלן ג'וסלסון, Ruthellen Josselson) החל מ-1993.
ספריה עוסקים בחוויות הקשורות במאפייני החברה הישראלית: חוויית השירות הצבאי בישראל ונגזרותיו; חוויית החיים בקיבוץ והשפעות המלחמה על חייהם של ילדי קיבוץ. נושא המגדר מודגש גם הוא בספריה ומופיע ב"רקמות" וב"אל לאה" (פסיכו-ביוגרפיות של היוצרות דבורה בארון ולאה גולדברג). הנושאים מוצגים בספריה בדרך של ראיונות וציטוטי דברים וכתבים, וניתוחם הפסיכולוגי והסוציולוגי. היא בעלת בלוג באתר האינטרנט "פסיכולוגיה עברית", שבו היא כותבת על נושאים שונים דרך פרספקטיבות של מגדר, נרטיבים והחברה הישראלית.
ב-2012 ראה אור ספרה "למרות הכול, סיפורו של יישוב דו-לאומי", אסופת ראיונות עם חברים ערבים ויהודים ביישוב הדו-לאומי נווה שלום, וואחת אלסלאם, שאפשר להגדירו, כמו ספרים אחרים פרי עטה, כ"היסטוריה מסופרת" של קהילה, המביאה בדרך מורכבת את ההוויה הישראלית. ב-2017 פרסמה את קולות: עוני חדש בישראל. ספרה האחרון עד כה הוא קפה מוות (2019), ספר עיוני על קבוצת אנשים שנפגשים אחת לשבועיים בכדי לדבר על המוות.

בלאט, אברהם. "החיפוש אחר הזהות". "מאזניים" ע"ג (4). 1999. 61-62; ירושלמי, דורית. "תפקיד חייהם: על ספרה של עמיה ליבליך: תראו אותי". "הארץ" ספרים. 6.10.10. 12; לאופר, רות. "על לאה גולדברג". "עתון 77" 194. 1996. 6; ניב-ארטמן, רחל. "גלגולי הרקמה והגרביים". "עתון 77" 141. 1991. 18-19; פישלוב, דוד. "מעמיה ללאה, ולהיפך: פסיכו-ביוגרפיה". "ידיעות אחרונות" לשבת. 22.3.1996. 28.

מעין גלברד