משורר, סופר ועורך
הוריו היו ממייסדי קיבוץ כפר מסריק, והוא גדל ולמד בקיבוץ זה. לאחר שירותו הצבאי חזר לקיבוצו והיה חבר בו כעשר שנים, עד שעבר לתל אביב. היה עיתונאי ועורך בעיתון "על המשמר" (1970-1955), וכעשר שנים ערך את ה"דף לספרות" של העיתון, עד לסגירתו ב-1995. קיבל את עריכת "משא", המוסף לספרות של "דבר", ומילא תפקיד זה כשנה, עד סגירתו של העיתון ב-1996. לאחר מכן שימש עורך השירה והפרוזה בהוצאת הספרים גוונים. למד באוניברסיטת תל אביב ובעל תואר מוסמך בפילוסופיה ובמחשבת ישראל (1976). מאז 1996 מפרסם טור ביקורתי-הגותי בירחון "עתון 77". מבחר מטוריו כינס בספרו "מצד זה", כשם המדור (2005).
החל לכתוב שירים בגיל צעיר. שיר שכתב בשם העט יוחנן בן יעקב, בהיותו בבית הספר התיכון של הקיבוץ, פורסם במוסף הספרות של עיתון "הארץ" בראשית שנות החמישים. שיר אחר, שכתב כשהיה בן שבע-עשרה, זכה בפרס ספרותי של "משא". השיר בשם "תְנָם לשלום" תורגם ללשונות אירופיות, ובהן אנגלית ורומנית, וייצג את ישראל בפסטיבל הנוער והשלום (בוקרשט, 1953).
פירסם שישה ספרי שירה. הראשון, "לילה ועלים" (ספרית פועלים, 1963), עוסק בסבך הכפרי, הרומנטי והאפל של נוף ילדותו. לאחר הפסקה ארוכה בכתיבתו, שהיתה קשורה גם בעזיבת הקיבוץ, פירסם את "ארץ נער" (1983), כעין ספר פרֵדה מנוף קיבוצו וילדותו. ב"נסיעה עירונית" (1986) ניכרת התמודדות עם הסביבה והמקום העירוניים. בספריו "קֹרֶט" (1990) ו"שִׂיחַ אַלים" (2002) הוא נוטה לשירי עיון והגות פילוסופיים. ב-2008 יצא לאור ספרו "בזמנים נאורים: מבחר וחדשים", הכולל אחרית "דבר" מאת עודד פלד.
המכלול השירי שלו מציג את השינויים שחלו בעולמו האישי, מנעורים לבגרות, מהקיבוץ אל העיר, מאמונת נעורים שלמה לספק הבוגר, ואת השינויים העצומים שעברה "הארץ" מאז שנות החמישים ועד שנות האלפיים. יש בשיריו התבוננות חריפה בנוף הכפרי והעירוני, קולות זעקה שקטים, נימת קינה וסיומים פסימיים. זכה בכמה פרסים ספרותיים, ובהם פרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1995), פרס חולון על ספרו "נסיעה עירונית" (1987) ופרס על שם אנה פרנק על כתב היד לספרו "לילה ועלים" (1962).

איזקסון, מירון ח'. "המילים הן החיים". "הארץ" ספרים. 25.3.2009. 12; מגד, איל. "נופים כנחמה וכמשל". "הארץ". 31.10.1986. ב'6-ב'7.

אלישע פורת