סופר, מתרגם ועורך
נולד בכפר סבא. נשוי לרקדנית ולכוריאוגרפית ענבל אושמן. עוסק בכתיבה ספרותית לילדים ולמבוגרים, בכתיבת תסריטים, בעיתונות, בתרגום ובעריכה. נולד למשפחה ברוכת ילדים שטיפחה את אהבת הספרות. בראיונות עמו הוא מרבה לספר על משפחתו. אביו היה בן חמישים כשנולד. חמש שנים קודם לכן התגרש מאשתו הראשונה ונשא לאישה ניצולת שואה בת עשרים ושתיים ממשפחה חרדית. לזוג נולדו שישה ילדים, והאב החליט שתכלית חייו היא לגדל ילדים ייחודיים. אחיו של ינץ הוא הקולנוען והקומיקאי רשף לוי.
ב-2001 ראה אור קובץ סיפוריו "מי תהום" (הקיבוץ המאוחד). בעשרים ואחד סיפורים קצרים פורש לוי את קורות משפחתו אגב טשטוש הגבול בין מציאות לבדיה. הספר ניכר בסגנון כתיבה ייחודי ובחדשנות לשונית. בראש כל פרק יש מעין שיר הייקו.
ב-2005 ראה אור הרומן הראשון פרי עטו, "הימלאיה בשר ודם". הספר אמנם נכתב בהרי ההימלאיה, אבל שמו, "הימלאיה", הוא כינויה של גיבורת הספר, נערה מכפר סבא. לוי שהה בהודו תקופה ממושכת, ויש לו עניין רב בה ובתרבותה. באותה שנה גם ראה אור תרגומו לאוטוביוגרפיה של גנדי, "אוטוביוגרפיה או" סיפור ניסויי עם האמת. רבים מן הספרים שערך או תירגם עוסקים בהודו. בהם: "יומנו של קרישנמורטי" מאת ג' קרישנמורטי (2003) ו"הודו – להכיר עולם אחר: ספר לימוד בגיאוגרפיה" מאת צבי פיין, רחלי לביא ואסנת אלכביר (2004).
נודע בעיקר בזכות סדרת הספרים המצליחה שלו לילדים, "הרפתקאות דוד אריה", שהיא מעין גלגול מודרני של עלילות הברון מינכהאוזן. עד כה ראו אור בסדרה זו חמישה ספרים שהיו לרבי-מכר. עם פרסום הספר השני בסדרה הקים לוי לגיבור הראשי אתר באינטרנט. ב-2010 זכה הספר הראשון בסדרה, "הרפתקאות דוד אריה" בערבות רומניה (2007), בפרס הספריות הציבוריות לספרי ילדים. כל ספרי הסדרה נכללים ברשימת "מצעד הספרים" של משרד החינוך.
בשנת 2019 פרסם לוי את הנובלה הספד לאגרנט כספר שמע (אודיו) בלבד. בראיון שנתן לרגל הפרסום טען לוי כי הבחירה לפרסם את הספר רק כספר שמע נובעת מכך שהספרות המודפסת מתה. הטענה עוררה ביקורת רבה.

חיון, בר. "קול דודי: על ספרו של ינץ לוי, '"הרפתקאות דוד אריה" בג'ונגל הסיבירי"'. "הארץ" ספרים. 9.12.2009; עלון, קציעה. "אין מכאובים, אין שמחות, אין כעס, אין עלבון. אין". "הארץ" ספרים. 12.2.2006; שרון, אורי. "מפציצים איטלקיים בשמי תל אביב". "עתון 77" 273. 2002. 18. גילי איזיקוביץ, ״הסופר ינץ לוי: אנחנו ברגעים שבהם הספרות מתה״, "הארץ" גלריה, 2019. 1.1.

מאירה טורצקי