סופר ועיתונאי
נולד בקיבוץ גבעת השלושה והתחנך במוסדות החינוך של התנועה הקיבוצית. בנו של משורר היידיש אברהם לב. אחיו, משה, הוא חלל צה"ל. לאחר שהשתחרר מהשירות הצבאי, בו שירת כקצין בחיל רגלים, החל את דרכו בעולם העיתונות. תחילה ב"למרחב" ולאחר מכן ב"מעריב". ב-1973 זכה בפרס שווימר לעיתונות. כיהן כראש האיגוד של עיתונאי ישראל.
ב-1964 פירסם את קובץ הסיפורים הראשון שלו, מעין רשימות מבית המשפט תחת הכותרת "אדוני השופט" (צד). הרומן הראשון פרי עטו, "באלוהים, אמא, אני שונא את המלחמה", ראה אור ב-1967 (ביתן). הרומן הוא יצירה מהווי חיילים. לב משלב ברומן זה, שזכה בשעתו לקהל קוראים גדול מאוד, זיכרונות אישיים כמו גם הלך רוח כללי שנוצר סביב המלחמה ותוצאותיה.
פירסם כשלושים רומנים וקובצי סיפורים. את רובם ניתן לשייך לתחום הספרות הפופולרית: רומנים שעיקרם הווי של חיילים, כגון רומן הבכורה שלו שנזכר לעיל, והרומן "המלחמה אוהבת גברים צעירים" (1972). כמו כן פירסם קובצי סיפורים ארוטיים למחצה, בהם "גבר לעניין" (1975) ו"סיכום ביניים" (1991). חלק ניכר מהסיפורים שקובצו בספרים האלה הופיעו קודם מעל דפי העיתונים היומיים, כשהם מלווים באיורים של המאייר זאב. בראשית שנות התשעים פנה אל כתיבת רומני מתח וחיבר שורה של רבי-מכר, בהם: "הסוכן" (1991); "הבוגד" (1993); "שתיקת הזמיר" (1995).
ברומן האחרון שלו, "קדיש לאברהם", שראה אור בשנת מותו, התמודד עם קורות חייו של אביו, חבר קבוצת "יונג וילנה", שעמה נמנו שמרקה קצ'רג'ינסקי, לייזר וולף ואברהם סוצקבר.

צור, יגאל. "הגיגים – על ספרו של יגאל לב '"סיכום ביניים""'. "על המשמר". 19.7.1991. 20; בן עזר, אהוד. "אווירה תל-אביבית – על ספרו של יגאל לב 'הפרח והסכין: סיפורים"'. "ידיעות אחרונות" לשבת. 4.9.1992. 23.

מתן חרמוני