סופרת וחוקרת ספרות
נולדה בירושלים. אביה יליד לודז', שעלה ארצה ב-1926, הוא צבי זמיר, בעבר אלוף פיקוד דרום וראש המוסד. אמה נולדה בירושלים. בשנת חייה הראשונה התגוררה עם משפחתה בבאר שבע, לאחר מכן שהתה המשפחה בלונדון, וב-1968 השתקעה בשכונת צהלה בתל אביב. למדה בבית ספר יסודי ממלכתי-דתי ובתיכון "עירוני י"ד" בשיכון דן. בצבא שירתה בפו"ם, ואחרי השחרור עבדה בעבודות שונות: עוזרת בית, מרכזנית לילה, ובמשך שבע שנים מגיהה ועורכת ב"מעריב". בסוף שנות השמונים החלה ללמוד באוניברסיטת תל אביב. את התואר הראשון השלימה ב-1995 בפילוסופיה וספרות עברית, ואת התואר השני קיבלה בחוג לספרות עברית ב-2005. עבודת התזה שהגישה עוסקת בסופר היידי י"י זינגר. במשך עשר שנים (2007-1997) לימדה בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב ועסקה בסיפור היידי הקצר ובסיפור החסידי.
פרסומה הראשון הוא הסיפור הקצר "800 ש"ח", שראה אור ב-1994 במקומון התל-אביבי "העיר". ב-1996 היתה שותפה לעריכת כתב העת "רסלינג", ומאז סוף שנות התשעים היא מפרסמת רשימות ביקורת במוסף "ספרים" של "הארץ". ספרה הראשון הוא "12 פגישות" (כתום, 2003), נובלה ארוטית שנכללו בה בין השאר תרגומיה לשירים של המשוררת היידית אנה מרגולין. אחריו התפרסמו הנובלה "ספינת הבנות" (2005), שתורגמה לגרמנית, והרומן "מתקנים ואטרקציות" (2008). על ספרה "ספינת הבנות" היתה מועמדת לפרס ספיר ב-2006.
כתיבתה חברתית מובהקת, עוסקת בקונפליקטים מגדריים, ערכיים ודוריים בחברה הישראלית, ובתיאור האופן שבו הערכים הישנים – הציוניים, הביטחוניים, הסוציאליסטיים – נסדקים במפגשם עם ההווה. ב"ספינת הבנות" הקונפליקט הוא בעיקרו מגדרי. גיבורת הספר, שעלילתו מתרחשת בשנות השמונים, היא חיילת המשרתת בפו"ם, ובמהלך שירות החובה שלה נכנסת להיריון חמש פעמים, וכל ההריונות מסתיימים בהפלות. הספר מבוסס על מתח בין שתי עובדות: האחת, שהגיבורה נתונה למערכת שיטתית של הטרדות מיניות; והשנייה, שנטייתה היא לבחור בנתיב ההתנגדות המינימלית, לשתף פעולה ולהתמסר. במובן מסוים היא "נאנסת מרצון", מושג שהסתירה הגלויה שבו חושפת את אלימותו של המפגש הכפוי בין נשים צעירות לבין מוסד גברי-היררכי כמו צה"ל. המתח הזה אחראי גם לסגנונו של הספר, שנע בין ריאליזם חריף, החושף את מנגנוני ההטרדה המינית, לבין ליריות פנטסטית-למחצה, העוקבת אחר הדרכים השונות שבהן גיבורת הספר וחברותיה מתמודדות עם המנגנונים האלה ומנסות, לא תמיד בהצלחה, לשמור על חירותן ושפיותן. בין שתי המגמות, הריאליסטית והלירית-פנטסטית, נוצרת אירוניה חריפה, מהסוג המאפיין את מקור ההשפעה המרכזי על כתיבתה של זמיר – הפרוזה היידית של סוף המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים, עם נטייתה להפגיש את ה"נמוך", כלומר הגופני והוולגרי, עם ה"גבוה", הלירי והאסתטי.
עלילת "מתקנים ואטרקציות" מתרחשת בשכונת מגורים במרכז "הארץ", שהוקמה כדי לאכלס בה אנשי צבא. הרומן עוסק במישרין בקונפליקט בין "האליטות הישנות", תושביה המקוריים של השכונה ההולכים ומזדקנים, לבין "האליטות החדשות", בעלי ההון שמשתלטים על השכונה. גיבורת הספר, בתו של קצין בכיר שמת בהיותה ילדה, נקלעת לשני תהליכים מקבילים: בעוד אמה עוקרת לדיור מוגן ובית הוריה נמכר, היא נסחפת לרומן עם איש הנדל"ן האחראי למכירת הבית. המפגש בין הערכים הציוניים-סוציאליסטיים לבין הערכים החדשים, המקדשים כוח וכסף, מוביל לאירוניה חריפה ולמתח בין שתי עמדות רגשיות ואינטלקטואליות מנוגדות: עמדה אלגית, המקוננת על אובדן העבר אף על פי שהוא לכוד בסתירות פנימיות; ועמדה מפוכחת, המקבלת בברכה את התפוררותו של העבר הזה, על צדקנותו הכוזבת.
ב-2012 יצא לאור ספרה "סימנים של גבר זר". הספר הוא חשבון נפש נוקב אך ציני וקומי של אישה עם עברה המיני והרומנטי. ספר האחרון עד כה הוא חמש ארוחות ביום (2018). הוא ממואר ייחודי ומרתק שבו כותבת זמיר על מחלת האלצהיימר של אמה ועל תחושותיה כבת שסועדת אמא המאושפזת במחלקה לתשושי נפש. הספר שמשלב בין מבט חד לנימה קומית וסרקסטית זכה לשבחי הביקורת.
ספריה של זמיר תורגמו לגרמנית.

גלסנר, אריק. "מרי חסר תוחלת". "מעריב" ספרות. 25.3.2005. 26; לאור, יצחק. "המרחק הגדול בין הפות ללב". "הארץ" תרבות וספרות. 15.4.2005. 4.

אלי הירש