סופר ועיתונאי
נולד ברמת השרון, למד ב"תיכון חדש" בתל אביב. לאחר שחרורו מצה"ל החל לעבוד בעיתון "הארץ" ככתב ספורט (1970) ולמד היסטוריה של המזרח-התיכון באוניברסיטת תל אביב. ב-1972 מונה לתפקיד כתב "הארץ" לענייני משטרה. ב-1977 פירסם את סדרת הכתבות "הפשע המאורגן בישראל – המצב עכשיו" ואת המסמך שכונה בתקשורת "מסמך ה-11", ובעקבות זאת מינתה הממשלה את "הוועדה לבירור נושא הפשיעה בישראל" בראשות עורך-הדין ארווין שִמרון. ולנטין זומן להעיד בפניה. במסקנות הוועדה נקבע לראשונה כי יש בארץ "פשע מאורגן נוסח ישראל". פירסם כתבות במוסף השבועי של "הארץ", והיה סגן עורך המוסף. אחרי עשרים שנות עבודה בעיתון פרש ב-1990 לכתיבת ספרים ולעריכת תחקירים.
עבודתו העיתונאית, ובעיקר היכרותו את עבודת המשטרה ואת עולם הפשע המאורגן, הניבו כמה ספרים. "אמת אבודה" (כנרת, 1984) הוא רומן דמיוני על הווי החיים של אנשי העולם התחתון בתל אביב, על שיטות העבודה של המשטרה, ועל מאבקם יוצא הדופן של קצין מהיחידה המרכזית וחבריו במשפחות הפשע המאורגן. הרומן "מלאכים שחורים" (1991) מתאר את המשך המאבק במשפחות הפשע המאורגן שהחל ב"אמת אבודה" עד לגמר מוצלח בניצוחו של קצין משטרה בכיר שיודע לנצל את הגורם האנושי לתועלתו.
ספרו "שהיד" (1988) נכתב בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה, לאחר התבוננות בסבלם ובתקוותיהם של פליטי מחנות שאטי וג'באליה ברצועת עזה, ובמעשיהם ובמחדליהם של אנשי כוחות הביטחון שפעלו למגר את ההתקוממות.
"שקרים שסיפרתי לעצמי" (2000) הוא רומן המבוסס על יומנה האותנטי של תמר, אישה צעירה בשיאו של משבר נפשי. בשנה שבה כתבה את היומן, בהיותה בת שלושים ושלוש, טופלה על ידי פסיכולוג שעודד אותה להעלות על הכתב את חלומותיה, והשתתפה בקבוצת תמיכה של אכלני יתר אנונימיים. מתוך אמונה שהדיאלוג הכן והחושפני עם הדף החלק יביא לה מרפא, תיארה תמר סיטואציות אישיות כמוסות השמורות לכתיבת "יומן למגירה". ככל שהתקדמה בתוכנית ההחלמה, חשפה עוד ועוד רבדים של נפשה הפצועה והתעמתה עם עוד ועוד היבטים מסיפור חייה – יחסיה עם משפחתה, הגברים בחייה ותפישת המיניות שלה.
ב-2017 יצא ספרו בסתר כנפיים, המגולל את סיפורו של לוחם במלחמת יום הכיפורים, דרך עיניו של אחיו. זהו סיפור על עיצוב זיכרון, על מסירות, ועל שאלות טורדניות שלא מרפות גם אחרי שנים רבות. הספר זכה בציון לשבח מטעם ועדת פרס ברנר.
שנה לאחר מכן יצא הספר פתאום אחרי שלושים שנה, אשר במרכזו פגישה סוריאליסטית בן אדם להוריו, המתים מזה כשלושים שנה. על הוריו לקבל החלטה אם לשוב מעולם המתים ובכך לסכן את חיי בנם, או לשוב אל תהום הנשיה.

בכר, אהרון. "ולנטין הקדוש". "ידיעות אחרונות". 1979. 13-12; וייץ, גידי. "החבר'ה הטובים". "הארץ" מוסף. 5.12.2008. 31; מירן, ראובן. "לזלול ולהקיא". "ידיעות אחרונות". 29.10.1999. 28.

זיסי סתוי

1