סופרת
נולדה בדז'רז'ונייב, פולין. עלתה ארצה עם משפחתה ב-1950. גדלה בחולון, מתגוררת במזכרת בתיה. עבדה כפרסומאית וכמנהלת המחלקה היצירתית בחברות פרסום שונות, ובהמשך לימדה כתיבה וקופירייטינג בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לקולנוע "סם שפיגל", בבית הספר "קמרה אובסקורה" ועוד. בנוסף, משמשת כלקטורית בקרן הקולנוע וכמבקרת ספרות במוסף הספרים של עיתון "הארץ". אחותה של חוקרת הספרות זהבה כספי.
ספרה הראשון, "מזג אויר נפלא צפוי מחר" (זמורה-ביתן, 1988), מורכב מתשעה סיפורים קצרים המסופרים מתוך תודעתו של הגיבור ומתארים, מתוך מודעות עצמית חריפה, את תחושותיו אל מול מציאות חייו ואל מול מה שיכולים היו חייו להיות. תחושה כבדה של החמצה עולה מן האופן שבו חווים הגיבורים את חייהם, אם כי נספח לה תמיד גוון קומי – לרוב אירוני מריר – המקנה לעלילות הסיפורים נופך דמיוני אשלייתי מטשטש ומרכך במקצת. כך למשל בסיפור הקצרצר המבריק "מוצא (סיפור מיניאטורי)", הבנוי כולו ממשפט אחד: "בגיל ארבעים ואחת בשעת ערב מוקדמת של מוצאי שבת קר מאוד וגם גשום לאחר שנעל היטב את דלת הכניסה, כשנכנס אדם רוזנצוויג לבוש בפיג'מת פלאנל כחולה אל מיטתו המחוממת בסדין חשמלי, משעין את הכר אל הקיר ואת ראשו אל הכר, נאנח אנחת רווחה ועונג ואמר לעצמו כמעט בקול רם, שאין בעולם כולו דבר נפלא, מהנה ומשמח יותר מאשר להשתרע ספק בישיבה ספק בשכיבה במיטה מחוממת בסדין חשמלי, להתכסות עד הסנטר, להטות את הראש לאחור אל הכר הרך, לעצום את העיניים ולא לפקוח אותן עוד לעולם." (158).
עם צאת הספר לאור נכתבו עליו ביקורות רבות, רובן משבחות. חלקן מיקמו אותו בז'אנר הספרות הנשית ואף השוו בין דולן ובין אורלי קסטל בלום. על ספרה זה זכתה בפרס אגודת הסופרים העבריים לשנת 1987.
ספרה השני, "והכל כידוע אמת" (1990), מספר את סיפורה של הגיבורה הראשית תוך שימוש בטכניקה של עלילות חלופיות. דולן מציעה לנו לראות כיצד היו מתגלגלים חייה של הגיבורה לו עשתה בחירות שונות, ולצורך כך היא מציגה לנו את שלל השבילים המתפצלים ואת השלכותיה של כל בחירה ובחירה. על אף מקוריותו וייחודו, לא נחל הספר הצלחה רבה. ספרה השלישי של דולן, "אנחנו ננוח" (2009), הוא רומן המגולל את סיפורן של שתי משפחות לאורך כמאה שנים, מתחילת המאה העשרים ועד תחילת המאה העשרים ואחת, ובשלוש מדינות: פולין, ארצות הברית וישראל. דולן פוסחת על תיאור קורותיהן של הדמויות המרכזיות בתקופת השואה, ובכך, כפי שטוענת הרציג (2010), היא סוטה סטייה מבורכת מן הנתיב שבו בדרך כלל פוסעות יצירות מסוג זה. על אף תחושת התלישות, הגעגועים וההחמצה האופפת את חייהן של הדמויות, אין הרומן מסתיים בתחושת ייאוש, אלא מאפשר לדמויותיו ולקוראיו פיוס ונחמה. הספר זכה ב-2010 בפרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם. בנוסף לשלושת ספריה למבוגרים, פירסמה דולן ב-2003 את ספר הילדים "תמרי נוסעת עם אמא לסבתא".

רז, אביעד. "רחוק מדי מן החיים". "הארץ". 30.9.1988. ב'8; הופמן, חיה. ״אירועים קטנים, שמחות קטנות". "ידיעות אחרונות". 4.11.1988. 20; הרציג, חנה. ״רומן בספירה השטוחה". "הארץ". 29.6.1990. ב'8; —. ״מרק עוף לנשמה". "הארץ" ספרים. 14.4.2010. 8; פרוינד אברהם, יעל. ״לא מוצאים מנוחה". "סגולה" – מגזין ישראלי להיסטוריה 6. 2010. 87-86.

יעל רובין-שנהר ויגאל שוורץ