משורר בשפה הרוסית
נולד במוסקבה. היה פעיל, בעיקר כאמן חזותי, בתנועת האוונגרד הרוסי של שנות השישים, שהתנגדה לתרבות הסובייטית הרשמית. במקביל החל להתנסות בכתיבת שירה. עלה ארצה ב-1971. בשנים 1981-1975 ערך את העיתון הלא-ממוסד "לווייתן", ביטאון קבוצת אמנים וסופרים בשפה הרוסית, שדגל באמנות ייחודית ואוונגרדית בישראל. בשנות השמונים והתשעים היה פעיל בעיתונות הרוסית בארץ, ובמשך שנים רבות משמש חבר המערכת המוביל של כתב העת "זרקלו" (מראה), שבו הוא מפרסם את רוב יצירותיו הספרותיות.
כאמן הוא מוערך במקומות רבים בעולם, ועבודותיו מוצגות בגלריית טרטיאקוב במוסקבה, במרכז פומפידו בפריז, במוזיאון תל אביב ובאוספים חשובים נוספים. שיריו פורסמו באנתולוגיות חשובות של השירה הרוסית.
עד כה פירסם שני ספרי שירה ברוסית: "מחברות מהמלחמה" (1990) ו"השמים האחרים" (2006), וכן את הספר "לווייתן": יומני 1971-1963 (2005), עדות תיעודית מפורטת על חיי המחתרת התרבותית בברית המועצות. ספר זה תורגם לעברית על ידי צבי חזנוב (2009). יצירותיו ופרקי יומניו בעברית הופיעו בשתי האנתולוגיות של "זרקלו" (2001; 2005). ספר שיריו "בארץ שחורה שחורה" (2005) ראה גם הוא אור בעברית, בתרגומה של מאיה בז'רנו. הקשר ההדוק שלו עם האוונגרד הרוסי, מהפוטוריזם של ראשית שנות המאה העשרים ועד הסוצ-ארט והקונספטואליזם של סוף התקופה הסובייטית, עובר כחוט השני לאורך כל יצירתו. בשירתו בולטת נימה מתגרה חריפה, המכוונת נגד מוסכמות חברתיות ותרבותיות, וניכרים בה אלמנטים של פרימיטיביזם ועממיות, שהתבטאו גם בתערוכה "אמנות מובנת", שיזם ואצר במוזיאון רמת גן (1993).

גילרמן, דנה. "זה יגיע, אני לא דואג". "הארץ" גלריה. 19.11.2007. 1; שפלן-קצב, הדרה. "דיוקן: מיכאל גרובמן". "עולם האמנות" 29. 1989. 17.

נקודא זינגר