בעבודתה המחקרית מסתמנים שלושה מוקדים הקשורים זה לזה. האחד הוא חקר האינטרטקסטואליות – רשת המגעים והיחסים הרב-כיווניים בין טקסטים קנוניים ולא-קנוניים בתרבות, המתממשת בדרכים מגוונות של רמיזה ספרותית, פרודיה, ציטוט, היפרטקסטואליות, השפעה, מִחזוּר ושכתוב. בהקשר זה הקדישה בן-פורת תשומת לב מיוחדת לתפקידו של הקורא המפרש והמממש את הפוטנציאלים האינטרטקסטואליים בטקסטים שלפניו. עבודתה בתחום זה הניבה, מלבד תרומתה התיאורטית, שורת מאמרים על הרמיזה הספרותית בשירה העברית, על הפרודיה כביקורת בביקורת העברית ועל נוכחותו והדהודיו של הקאנון המערבי בתרבות העברית. התחום השני הוא חקר התרבות הפופולרית, ובמרכזו עבודותיה על הפזמון או שיר הזמר כיצירה המשלבת תמליל, לחן וביצוע ומשתייכת לכמה מערכות תרבותיות. במאמריה שנכללו בספר שיזמה וערכה, "ליריקה ולהיט" (1989), עסקה בעיקר ביחסים בין שירי הזמר לשירה הקנונית הן מן הבחינה התיאורטית והן במקרים פרטיים, כגון ביצירתו של נתן יונתן. התחום השלישי הוא חקר דגמים ומסורות ז'אנריות המתגלגלים מתרבות לתרבות, ודרכי אִקלומם בהקשרים החדשים שנקלטו בתוכם. מקרה המבחן המרכזי, שבדקה בספרה "הסתיו בשירה העברית" (1991), הוא אימוצן של קונבנציות שיריות לתיאור הסתיו מן השירה האירופית אל השירה העברית, והשינויים המתחוללים בהן תוך כדי נטיעתן בהקשר הנופי והתרבותי הישראלי.
מהספרים שערכה: Structuralist Poetics in Israel (1974); "אדרת לבנימין: ספר היובל לבנימין הרשב" (שני כרכים, 1999; 2001).

גלוזמן, מיכאל ואורלי לובין (עורכים). "אינטרטקסטואליות בספרות ובתרבות: ספר היובל לזיוה בן-פורת". תל אביב: הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר. 2012.

אבנר הולצמן