משוררת, מתרגמת ועורכת
נולדה בזאגרב, קרואטיה, ועלתה ארצה ב-1940. גדלה והתחנכה בתל אביב. למדה בבית הספר היסודי נס-ציונה וב"תיכון חדש״. למדה לתואר ראשון בספרות עברית ובספרות אנגלית באוניברסיטת תל-אביב. עסקה בהוראה, בניהול ובפיקוח בחינוך העל-יסודי בירושלים. היתה מנהלת "בית עגנון" בשנים 1986-1984 וחברה בוועד אגודת הסופרים בירושלים, ובוועד איגוד כללי של סופרים בישראל.
שירתה עוסקת במגוון נושאים רחב. רבים מהם מהדהדים את המציאות הישראלית והביוגרפית של המחברת, ואלה העיקריים: ארוס, מות בן הזוג, הסכסוך הישראלי-ערבי, מגדר, הורות, ירושלים, מתח עדתי וחילוני-דתי, תרבות פופולרית. מספריה: "יסמין ובנזין" (1983, צ'ריקובר); "צירופים" (1984); "חיוך הלביאה" (1987); "שנה" (1990); "רק במקום של הגן", "דיאלוג שירי ואלתורים על התנ"ך" (1992, בהשתתפות אמירה הס ושמעון שלוש); "תאנה על שן הסלע" (1996).
הדיאלוג הבין-טקסטואלי בשירתה עשיר ומתפרש על פני דורות וסגנונות ומשלב גם שיח בין-תחומי עם המוסיקה הפופולרית, העממית והקלאסית, עם המיתולוגיה היוונית, המקורות היהודיים, עם שירה ופרוזה עבריות עכשוויות ויוצרים קלאסיים ופופולריים (למשל, ברהמס, אום כולת'ום, אלביס פרסלי, פול סיימון), ועוד.
הפואטיקה שלה תקשורתית ומשלבת את הלירי עם האנטי-לירי; שפת יומיום, סלנג ומותגים עם שפה גבוהה; טקסט נטול סדר פורמלי עם חריזה רזה בנוסח פזמונאי.
תרגמה מאנגלית את שירי פלויד הורוביץ (2004) ומדנית את פיה טפדרופ (2005), וכן את הגותו של סרן קירקגור (1996, 2007, 2008). זכתה בפרס לספר ביכורים על שם רחל ומרדכי נוימן מבית הסופר בירושלים (1982), בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1991) ובפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, עבור תרגום הכרך הראשון של או- או לקירקגור (1998).

דנה-פרוכטר, רחל. "שארית החיים". "עתון 77" 135־136. אפריל-מאי 1991. 8; מגד, איל. "הזמן או הגיל הם תירוץ מיותר". "הארץ" תרבות וספרות. 4.12.1987. ב'6; רפאל, שמואל. "מיפוי נופים פנימיים". "עתון 77" 51. מארס 1984. 49.

גלעד מאירי