סופרת, עיתונאית ומתרגמת
נולדה בקיבוץ פלמחים. בשירותה הצבאי שימשה ככתבת העיתון "במחנה נח"ל". בהמשך דרכה פיתחה קריירה ענפה בעיתון "מעריב", שכללה כתיבה ועריכה במגזין "את". כתבה למוספי העיתון ובעלת הטור הספרותי "פרולוג". בשנים 2005-1994 ערכה "את" המוסף לספרות של "מעריב".
ב-1985 פירסמה "את" ספרה הראשון "נועה כבר גרה כאן" ("מעריב"), קובץ רשימות של אם צעירה על חוויית האימהות, שחלקן התפרסמו קודם לכן בגיליונות "את". ספר הילדים הראשון שלה, "צריף עף ברוח", יצא לאור ב-1989, ולאחריו ראו אור ספרי ילדים נוספים. ספרה לנוער, "מכתבים לעמוס: רומן מכתבים לנוער", זיכה אותה בפרס זאב ל"ספרות ילדים ונוער" ב-2007. בדברי ועדת הפרס נכתב: "מכתבים לעמוס הוא ספר מרתק, אמין ומשכנע כאחד, כתוב בשפה פשוטה ובהירה, ספר מעודן המצליח לגעת בנימי נפשם של צעירים ומבוגרים כאחד". תירגמה כמה ספרים מאנגלית, בהם: "יהודים אחרונים בקראלה" מ"את" עדנה פרננדס (2011); "מחאה משלי" מ"את" אלינור ליפמן (2009). ערכה "את" הספר "מסעות בלי קנה מידה" מ"את" משה גלעד (2010).
ב-2005 יצא ספרה "אגמים". הספר מקבץ שבעה-עשר סיפורים קצרים המשלחים "את" גיבורותיהם למסעות במקומות שונים בארץ ובעולם, ומציגים אותן במצבי משבר. אריאלה אופיר (2005) מציעה לקרוא "את" הספר לפי מונחיה של חנה נוה (בספר "נוסעים ונוסעות, סיפור מסע בספרות העברית החדשה", 2002), ולראות במסעות אלו "קליפה נרטיבית", הצופנת בחובה מסע אחר: טעון, אמביוולנטי ובעל אופי מגדרי. הספר נחתם בחלק ייחודי: "חלון פנורמי – שתי קריאות בשיר: במקום אחרית דבר", שמציע שתי קריאות בשיר "החלון" מ"את" דליה רביקוביץ. קריאות אלה מאירות באור נוסף "את" עמדתה של המספרת ב"אגמים", ו"את" גישתה למחוזות שמחוץ לארצה.
פירסמה גם רשימות וסיפורים באנתולוגיות שונות ובכתבי עת לספרות. כמו כן, יזמה וערכה "את" הספר העיתונאי שחצה "את" הקווים (2007), קובץ סיפורים קצרים שנכתבו על ידי בעלי מקצוע מתחום העיתונאות הישראלית.
ב-2002 זכתה אדמון בפרס ראש הממשלה ליצירה על שם לוי אשכול.

אופיר, אריאלה. "גם עורכת זקוקה לעורך". "הארץ" ספרים. 1.6.2005. 6; הופמן, חיה. "שלווה מדומה". "ידיעות אחרונות" המוסף לשבת – ספרות. 4.3.2005. 29-28; "נימוקי ועדת השופטים לפרס זאב תשס"ז לתלמה אדמון על ספרה 'מכתבים לעמוס"'. "ספרות ילדים ונוער" 126. 2007. 7.

רון לסרי